אין כמעט תחום שלא מושפע מהעניין הזה, כולל תלמידים בבתי ספר ובאוניברסיטאות, שיכולים לבקש מהמחשב לכתוב להם עבודות דוקטורט בתוך שניות, לייצר תמונות מתוך טקסט, לייצר סרטים ומוזיקה, לתכנן חופשות על פי הגדרות שהגדרנו ובלי שנצטרך לפתוח מפה או לדבר עם סוכנת נסיעות צרודה, ולייצר לנו דיאטה, כולל אילו מצרכים צריך לקנות בסופר ובאילו כמויות בדיוק (אם כי הבינה המלאכותית עדיין לא יודעת לעצור אותנו כשאנחנו מתגנבים למקרר ב־2 בלילה כדי לקחת עוגה מלאכותית) ועד להכניס תגובה אנושית לבוטים של קופת חולים, כדי שנחשוב שאנחנו מדברים עם מישהו אנושי ולא עם בוט שבחיים לא היתה לו נזלת.
העניין הזה מייצר הרבה התלהבות, ומנגד גם התנגדות, והפער בין המתנגדים למתלהבים נעוץ כנראה ביכולת להפליג בדמיון וברצון להתנסות בעולמות חדשים, מול הפחד מהלא נודע והחשש שבסוף הבוט יתפוס את מקומנו בעבודה, ואולי גם בחיי הנישואים.
בעולם המוזיקה היצירתי יש בשבועות האחרונים דרמה של ממש, כשיצאו שירים חדשים וגרסאות כיסוי לשירים קיימים של אמנים מפורסמים, שהחיסרון היחיד שלהם הוא שהם כבר לא בחיים. בארץ, למשל, יצאה גרסה של שיר חדש של עפרה חזה זצ"ל וזוהר ארגוב ז"ל, שבעצם "מושר" על ידי מחשבים שמדמים עצמם לעפרה ולזוהר ולמדו לחקות את הגוון הקולי של המנוחים.
במקרה של עפרה וזוהר זה אמנם נעשה ברשות המשפחות והיורשים, אבל בעולם יצאו בימים האחרונים שירים של שניים מהמוזיקאים הפופולריים ביותר בתבל, דרייק ודה וויקנד (שעדיין איתנו), שעושים שימוש בטכנולוגיית בינה מלאכותית. רק שלאמנים הללו לא היה שום קשר לשירים האלה, הם הופקו על ידי אנשים פרטיים ואנונימיים באמצעות מחשבים, שחיקו את הקולות שלהם כדי שנחשוב שהם באמת שרים. העניין הזה יוצר כאב ראש ענק לכל מי שעוסקים בתחום, בעיקר לאמנים ולחברות התקליטים, שלא רק שלא מרוויחים שקל מהביצועים הללו, הם גם לא עומדים מאחורי השירים, לא כתבו אותם ולא ביצעו אותם, ורק עסוקים בלמחוק אותם במהירות מכל פלטפורמה ולנסות להסביר שאין להם שום קשר לדבר הזה.
זו כמובן לא הפעם הראשונה שהעולם בכלל ועולם המוזיקה בפרט מתקשים להסתגל לחידושים טכנולוגיים שמגיעים בקצב מהיר כל כך. זה קרה כשהגיעו מכונות הייצור במהפכה התעשייתית של המאה ה־18, שינו את פסי הייצור ויצרו התנגדות עצומה. במוזיקה זה קרה ממש לא מזמן, כשהמציאו סינתיסייזרים שחיקו את נגינת הכלים האקוסטיים, כשהומצאו מכונות התופים והסמפלרים שהוציאו מתופפים ממעגל העבודה, וכשהומצאו קובצי ה־MP3 שגרמו לחובבי המוזיקה להחליף ביניהם אלבומי מוזיקה בלי לשלם. כשזה קרה, חברי להקת מטאליקה כל כך איבדו את הצפון, עד שהם תבעו מעריצים שלהם בעוון שיתוף קבצים.
