צוואר בקבוק

צוואר בקבוק- איור של טליק

בשישי הילדה קמה והודיעה לנו שכואב לה הצוואר. דווקא היו לנו תוכניות יפות לשבת הזאת, וכבר ראיתי כיצד הן מתפיידות, אבל מבחוץ לא הראיתי כלום. בגלל שאני פוגש הרבה רופאים בזמן האחרון, במשפחה בטוחים שאני חצי דוקטור. אבל לצערי, שום דבר מחוכמת הרופאים לא דבק בי, והדיאגנוזה שלי שווה לזו של כל ישראלי אחר שהלך לישון עייף מאוד אחרי שעבד קשה כל השבוע, ושהושכם על לא עוול בכפו בארבע לפנות בוקר.

ניסינו להבין מה בדיוק הבעיה, אבל כיוון שלא הצלחנו, הלכנו לפתרונות הקלים: בקבוק מים חמים, וולטרן, וכמות יפה של בן גיי. כל אלה לא ממש הועילו, ורק הסריחו את החדר. הפוגה מסוימת נרשמה אחרי שעיסינו את הילדה בשמן זית חם, אבל אחר הצהרים הרגיעה הסתיימה ופינתה את מקומה להחמרה במצב. הילדה התחילה להשמיע זעקות עולות ויורדות, והבית נכנס לכוננות ספיגה.

האמת שהיא היתה ממש מסכנה. היא שכבה בלי לזוז, ודמעות אמיתיות של כאב זלגו על לחייה. אלה הרגעים שאתה שומע מאשתך את ההסברים הכי משונים למצב: "זה בגלל שלא שתית, בגלל שישנת עם חלון פתוח, בגלל שאת במזגן כל היום, בגלל שאת לא עושה התעמלות, בגלל שיצאת עם שיער רטוב, בגלל שאת ישנה עם כרית גבוהה, בגלל שאת מול המחשב כל היום, בגלל שקיבלת את הגנים של אבא", ועוד ועוד הברקות "ככל שירשה לנו הזמן", כמו שאומרים בערוץ 1.

בשלב מסוים, האש הופנתה אלי, וצרור פקודות ירד עלי. "צלצל לרופא, תביא אופטלגין (לא כדור, טיפות!), סגור את החלון, קר, תחפש באינטרנט, פתח את החלון, חם, תתקשר לאימא שלי, תתקשר למוקד, תתקשר לבית חולים, תתקשר לשר הבריאות". גברים אחרים שאני מכיר היו בשלב הזה מתכנסים בעצמם וחושבים איך המצב החדש ישפיע על התוכנית שלהם ללכת לכדורגל. מזלי שאני לא חובב ספורט, כך שיכולתי להיות בעל טוב ולעשות כל מה שאשתי ביקשה ממני.

אחרי שעשיתי וי על כל הרשימה, שלחתי הודעת SOS לאלכס הכירופרקט "שהציל בזמנו את הבן של טובה". אבל אלכס אמר שהוא יכול להתפנות רק מחר, ובינתיים המליץ על אמבטיות חמות. הדלקתי את הדוד והתקשרתי לירון, חבר טוב שלמד רפואה סינית וידוע בקסמיו לשחרר אנשים מכל מיני צרות בעזרת דיקור והדלקת מוקסות ריחניות. ירון אמר לי שהוא ממש בדרך לכנס נטורופתים אנונימיים, ושאשתו תשאיר לי משחה סינית מאחורי העציץ שאבוא לקחת.

נזכרתי שהגר השכנה שלנו היא אורטופדית, ובלי להיות הרב פירר הבנתי שזה בדיוק מה שנחוץ. הרמתי לה טלפון, והיא הגיעה תוך חמש דקות. אחרי בדיקה מקיפה נשלחתי לבית מרקחת תורן להביא תומך צוואר, שיחזיק לילדה את הראש. בדרך הוריי המודאגים התקשרו וביקשו לדעת "מה עם הילדה". סיפרתי להם את השתלשלות העניינים, ואמא שלי אמרה שהיא כבר בדרך אלינו עם כרית כוסמת שמחממים במיקרו. אמרתי לה שכבר אכלתי ותודה, אבל זה לא עזר.

כשחזרתי כבר היה עשר בלילה. הושבנו את הילדה באמבטיה, חיממנו את הכוסמת, מרחנו לה משחה סינית והתפזרנו לשינה. הילדה שמה על הצוואר את התומך ונראתה כמו נוכל שמנסה לרמות את הביטוח.

בשבת התעוררנו לשמע זעקות שבר איומות. בעצה אחת עם הגר נסענו לחדר המיון של תל השומר. ביום רגיל נסיעה כזו יכולה לקחת 15 דקות, אבל בגלל כאבי התופת בצוואר הנסיעה התארכה מאוד, כי הייתי חייב לנסוע ממש לאט

אמא שלי התקשרה ושאלה "איך הלך עם הכרית כוסמת". עניתי שזה לא ממש עזר, אז היא אמרה שהיא בדרך עם מנורה כחולה, "אותה מנורה שעזרה מאוד לראומטיזם של דוד שלמה".

במיון התקבלנו באהבה על ידי האח איציק, שטיפל בילדה במסירות, הזריק את מה שהזריק לאן שהזריק, ופתר את הבעיה. בזווית העין נחשפתי למקרים הבאמת קשים של המיון: גברת עם פרפור בלב, בחור שנפל מקטנוע, סבא עם אירוע מוחי, ילד שנפל מעץ וגברת אחת חולת ניקיון, ששתתה בטעות אקונומיקה.

הצוות טיפל בכולם במסירות אין קץ, וחשבתי לעצמי, איך זה שלא עשו עד היום סדרה על בית חולים. אחד הרופאים בהה בי בזלזול ושאל אם הייתי הרבה בשמש ואם שתיתי מספיק.

השעה היתה עשר, ומאחר שלא אכלתי כלום מהבוקר, קניתי לי במכונה ארוחה מזינה ובריאה שהתבססה על קפה (פרווה) וטעמי. בינתיים הזריקה עשתה את שלה, והילדה תפסה צבע יותר טוב והתחילה להתלוצץ עם רופאיה ולשלוח לחברות תמונות שלה באינסטגרם. שוחררנו על התנהגות טובה, וחזרנו הביתה בנסיעה איטית מאוד.

בכניסה לבית הילדה התחילה להקיא ולא הפסיקה. אשתי נכנסה להיסטריה והורתה לי לקחת דלי ולחזור למיון. הרופאים והאחיות הסתכלו עלינו במבט פמיליארי, כמו על חבר לעבודה שיצא לאכול צהריים וחזר. אותה ילדה, אותו צוואר עקום, אותו אבא מבולבל, הפעם בתוספת דלי. חמותי התקשרה והציעה כרית כוסמת. אמרתי לה שהיא בדיליי ושכבר היתה לנו כרית כוסמת בפרק הקודם, והמשכנו הלאה. היא אמרה שהיא בדרך אלינו עם משחה קוריאנית שעושה פלאים. האמת שקוריאנים עוד לא היו לנו.

במיון סיפרנו שוב את הסיפור. הדיאגנוזה החדשה הצביעה על התייבשות. גם דלקת בצוואר וגם התייבשות? פששש, הפעם הילדה הלכה על כל הקופה. קיבלנו עירוי וחזרנו הביתה ב-11 בלילה, עייפים אך רצוצים.

עכשיו הילדה בסדר. בתוך סלסלה במטבח מונחות שפופרת בן גיי, וולטרן, שמן זית, כרית כוסמת, תומך צוואר ומשחות שונות מהמזרח. זה סל הבריאות שלי. אני מקווה שלקראת הדיונים על הסל של כולם, משרד הבריאות יכניס לתוכו גם את כרית הכוסמת.

ניסיתי לחשוב על שיר שמתאים לכאבי צוואר והיחיד שעלה לי בראש הוא השיר ששנים לא הבנתי מה אומרים בו . בעיברית זה ״תוקעים לך סכין בגב״ ובאנגלית back stabbers

של הOjays  המדהימים עם נגינת פסנתר יפייפיה , תזמורת ענקית וריקודי דיסקו מגניבים עם אפרו כמו פעם..

שנים