איור: עובדיה בנישו
עוד משכבר הימים ידע העולם סכסוכים וסולחות על טריטוריה, מים, אינטרסים כלכליים, משאבי טבע ומשאבי אגו, כשבדרך מתים מיליוני אנשים – אבל שום דבר משמעותי לא משתנה. העניין הזה ממשיך כאילו בני האדם לא הבינו שזמננו על הכדור הזה מוגבל ועדיף להתרכז בהנאות החיים, לתקוע סביח ולישון טוב בצהריים, מאשר לחשוב שאתה הצודק, לנסות לחנך ולשכנע בזה גם את הסביבה, לעשות דווקא, ובסוף למות מוקדם מהתקף לב, העיקר שעל הקבר שלך יכתבו "צדק בוויכוח".
חוץ מעימותים עקרוניים, יש גם סתם ריבים בין סתם אנשים, כשלאחרונה מהדורות החדשות, שנראות יותר ויותר כמו תוכניות WWF, לא חוסכות מאיתנו מראות קשים של קרבות רחוב בין נהגים באיילון וקטטות כיסאות במלונות באילת. בזמן האחרון יש תחושה שכל יציאה מהבית עלולה להיגמר במיון או בבית הקברות סגולה, כתוצאה מאיתות לא נכון בכביש או סתם מילה שלא מצאה חן בעיני מישהו והעלתה לו את הדם לקסדה.
אבל יש גם חדשות טובות. פה ושם אנחנו שומעים על הסכמי שלום הנחתמים בין מדינות וגם בין בני אדם. אתניקס ותמיר קליסקי חזרו לעבוד ביחד אחרי שנים של סכסוך מר, וגם צמד הראפרים סאבלימינל והצל עשו סולחה אחרי עשור, ככה שבסך הכל עוד יש תקווה.
אחת הזירות שבה אנחנו מרבים להגיע למצב של עימות על גבול החרפה הוא בשיחות עם מוקדנים בטלפון, וזאת למרות שאין לנו שום היכרות מוקדמת עם מי שנמצא איתנו על הקו. מצד אחד, אתה מרגיש שכלקוח אתה תמיד צודק ושמגיע לך שירות מלא, ומהצד השני המוקדן כבר דיבר היום עם אלפי נודניקים כמוך, הוא בסך הכל מבצע את מדיניות החברה ולא תמיד העניינים מסתדרים עם הרצונות שלך. מכיוון שאתה מוגן בביתך, אינך רואה את המוקדן, והסיכוי שתיפגשו אי־פעם הוא אפס – אתה מרשה לעצמך לדבר לא יפה, לעלות לווליום ולטונים של סולן להקת מטאל, לדרוש לדבר עם המנהל ולשחק אותה כאילו אתה ביל גייטס שקנה יאכטה ב־20 מיליון דולר וגילה נזילה, ולא נודניק שרוצה החזר של 30 שקל מקופת החולים.
ריבים בינך לבין המוקדן לעולם לא ייגמרו בסולחה. במקרה הטוב תשיג את מבוקשך, ובמקרה הרע למחרת בקושי תזכור את הריב הזה למרות שרק אתמול נשבעת לרדוף את החברה הזו עד סוף ימיך.
עולם הסכסוכים והסולחות מקפל בתוכו עניינים של אגו, עלבון, אינטרסים כלכליים, ויש דברים שמשותפים לסכסוכים בין מדינות, בין אדם לחברו, בין אדם לרעייתו, ולזה שמקלל בכביש אותו ואת רעייתו.
בסכסוכים בינלאומיים יש לפעמים את נקודת האל־חזור שבה מדינה אחת משליכה על השנייה נשק לא קונבנציונלי. בריבים טלפונים זה הרגע שבו כשאתה מאבד את זה, טורק את הטלפון, והצד השני נשאר עם השפופרת או האייפון ביד ותוהה מי זה הדרמה קווין מעבר לקו.
ייאמר כאן שהטריקה האלימה של הטלפון של פעם היתה הרבה יותר אקספרסיבית ומספקת פורקן ממה שיש לנו היום עם הטלפונים הסלולריים שבהם כשאתה רוצה לטרוק אתה צריך לקחת את הטלפון מהאוזן ליד, להזיז בעדינות כפתור וירטואלי על המסך, בלי הרעש, האנרגיה והכיף שצליל ההטחה של השפופרת במכשיר סיפק פעם. הגיע הזמן שחברות הסלולר יציעו אפליקציה שתאפשר לך לשלוח צליל של טריקה עזה בכל פעם שאתה מסיים שיחה זועמת.
בריבים בתוך המשפחה הקרובה רגע הפיצוץ יכול להגיע אחרי שביקשת מבתך המתבגרת (לפחות מבחינת הגיל הכרונולוגי) להרים את הבגדים מהרצפה, והיא בתגובה טורקת לך בפרצוף את דלת החדר שלה, ברעש ואנרגיה שהיו נותנים תחרות להפלת הפצצה על הירושימה.
במשפחה היותר מורחבת זה עלול לקרות בליל הסדר, כשאיזה דודה אומרת לאמא שלך שהיא תמיד היתה בלתי נסבלת, אביך קורא לה בתגובה מפלצת, ואז כל המשפחה שלה הולכת תוך שהיא מאחלת לשאר המשתתפים את עשר מכות מצרים. בריב כזה קשה לקיים סולחה ויש פחות סיכוי לשלום מאשר בינינו לבין הפלשתינים, כך שהמלחמה בין הצדדים עשויה להימשך שנים רבות, אם כי יש בזה גם יתרונות. אם אתה לא סובל מישהו, סולחה תגרום לך לראות אותו – כך שאולי עדיף, כמו שאוהבים לעשות במזרח התיכון, להמשיך ללבות את הסכסוך.
עם כל הכבוד למזה"ת או לבלקן, זוגיות היא המקום שבו מתקיימים הכי הרבה עימותים, וגם מתבצעות הכי הרבה סולחות, כי מה לעשות שהאינטרס המשותף גובר על הרצון לריב. בדרך כלל, שעתיים אחרי הריב אתה כבר לא זוכר בדיוק ממה הוא התחיל ועל מה הוויכוח, מה גם שדי מהר אחרי הסיבה המקורית יצוצו התחשבנויות ישנות שטואטאו הצידה בריבים קודמים. בתקופה של סכסוך זוגי פעיל, הנשים חושבות שאם הן יוצאות מהבית לעבודה אחרי יומיים של שתיקה בלי להגיד שלום זה יגרום לנו לפצוח בחשבון נפש כולל לגבי החטאים שביצענו והובילו לריב.
רק שזה ממש לא מדויק. יש גברים, כמו דביר בנדק, שסיפר במופע שלו שעבורו אקט כזה מצד בת הזוג מבטיח לו זמן איכות עם עצמו, והשקט הזה רק עושה לו טוב. אני כמובן לא כזה, ובגלל שהגברת הראשונה קוראת את הטור הזה מדי פעם, חשוב לי לומר שכשהיא עוזבת את הבית בלי להגיד לי שלום אני בוכה מרוב עצב מתחת לפוך ומרוב געגועים מקשיב להודעות קוליות שלה.
לאחרונה אני שומע על זוגות שמתגרשים אך ממשיכים לגור ביחד מטעמים כלכליים או לטובת הילדים. זה דומה קצת למצב של קית ריצ'רדס ומיק ג'אגר שכבר לא מדברים אחד עם השני שנים אבל ממשיכים להופיע יחד.
ההבדל הוא שהם בסוף ההופעה הולכים הביתה עם מיליון דולר, ואצל הגרושים מדובר על ביחד של 24/7 וללא תמורה כספית. נשאלת השאלה האם לגרושים שגרים ביחד מותר לנגן עם אחרים או להביא חבר או חברה לבית המשותף?
אחד המהלכים הדרמטיים שננקטים בריב בין בני זוג הוא המעבר מחדר השינה לספה בסלון. מדובר בצעד פאסיב־אגרסיב הצהרתי חמור שבו אתה בעצם מודיע לצד השני שעדיף לך לישון בסלון הקר עם שמיכת פיקה שתשאיר לך סימנים על הפרצוף ביום שלמחרת, מאשר על המזרן הפוסטרופדי ליד בן הזוג המעצבן. יתרה מזו, ההליכה לסלון עם שמיכה ביד הופכת את הסכסוך לציבורי, לפחות מול המשפחה, והילדים שקמים בבוקר ורואים את אחד ההורים בסלון מבינים שחתול שחור עבר בין ההורים והבריח אחד מהם מהחדר.
אחד הפתרונות לסיום של סכסוך זוגי הוא מציאת אויב משותף שיגרום לבני הזוג להתאחד כדי לריב איתו ביחד. אני מכיר אנשים שלצורך סיום ריב עם האישה ביקשו מהחותנת לעצבן אותה קצת כדי להזכיר לבת הזוג שיש להם אויב משותף.
כשהורה רב עם ילד שלו, האיזון המשפחתי עלול להתערער כשהילד ינסה להתקרב להורה השני כדי להשאיר את הראשון בבידוד מדיני בבית. אם התוכנית הזו לא תעבוד, הוא עשוי ליזום מהלך של הסתחבקות ויצירת קואליציה אנטי־הורית עם אחד האחים, גם אם עד לאותו רגע היחסים ביניהם הסתכמו בכפכוף הדדי. אחרי שתתקיים סולחה בין ההורה לבנו, שבמסגרתה יישחט כרטיס האשראי המשפחתי לטובת קניית מתנת פיוס לילד, היחסים בין האחים יחזרו מייד לקדמותם והם ימשיכו להתקוטט מאותה נקודה שבה הם הפסיקו. במסגרת העולם החדש יש גם סכסוכים דיגיטליים בזירות כמו הפייסבוק.
כמו בשיחות עם מוקדנים, גם כאן הסיכוי שתפגוש את המקלל או המקולל קטנים, וזה מאפשר לאנשים שמעולם לא נפגשו לריב בשפה אלימה במיוחד. גם בפייסבוק לא מתקיימות בדרך כלל סולחות, אלא אם אחרי שחסמת את כל מי שקילל אותך אתה מודיע על חנינה לכל החסומים ומאפשר להם לשוב ולקלל.
והכי כיף זה ריבים של אחרים. לפעמים אתה עומד עם האוטו ברמזור ובשניות האלו מספיק להבחין שבאוטו לידך יש זוג שרב בפול ווליום. אתה לא יכול לשמוע את תוכן הדברים, אבל רק על פי תנועות הידיים של צד אחד והשתיקה הרועמת של הצד השני אתה יכול, עם קצת דמיון, להבין שהגבר התנהג כנראה כמו דרעק ועכשיו הוא משלם את המחיר.
נשאלת השאלה מה תעשה האישה הכועסת במידה שבאמצע הריב הסוער עם בעלה הוא ייקלע לוויכוח עם נהג אחר שבדיוק חתך אותו בפנייה? האם היא תתייצב לצד בעלה ותעביר את העצבים לאויב החיצוני? או שהיא דווקא תפתח את החלון ותגיד לנהג השני "אתה לגמרי צודק, ואל תאמין לו שהוא שמר על הנתיב הימני, הוא אפילו לא מסוגל לשמור על הידיים שלו כשיש בחורה בסביבה".
כשהזוג יגיע לאירוע החברתי אליו הם נסעו הריב ייפסק באחת, הם ייכנסו שלובי זרועות וישחקו אותה שהכל דבש. אבל במידה ששילוב הידיים הזה לא ישתדרג לסולחה, ברגע שהם יחזרו לרכב הריב יימשך בדיוק מהמקום בו הוא הופסק בתוספת הערות אקטואליות כמו "למרות מה שהבטחת, כל הערב לא הפסקת לפלרטט עם ורד. אתה יותר גרוע אפילו מאמא שלך, ועוד פעם אחת גם תחזור לגור איתה".
שיהיו ריבים נעימים, ובהצלחה עם הסולחה.
