קפץ לי הפקק – טליק לזר
השבוע הופקעו עוד נתיבים מרכזיים בערים לטובת התחבורה הציבורית והרכב הדו־גלגלי, ונראה שלבעלי הרכב הפרטי כבר לא נשאר הרבה מקום על הכבישים, חוץ מאחד בתוך התחת של השני. הפקקים הם סיוט בוקר וערב של כל נהג ישראלי, ואם אין לך בית קטן בערבה או צימר בינוני בגולן, כנראה תעביר חלק ניכר מזמן האיכות שלך בנסיעה איטית בשכיות חמדה כמו צומת מורשה, גינות סחרוב ושאר אתרים שמככבים בדיווחי התנועה של גלגלצ.
אני מסתכל על תנופת הבנייה ברחבי הארץ, על אלפי הדירות שיאכלסו אותן משפחות עם מכוניות שינסו מדי בוקר להגיע לבתי הספר ולמקומות העבודה בערים הפקוקות, ומנחש שהמצב לא הולך להשתפר. משרד התחבורה חופר מנהרות, אבל עד שיסיימו את הרכבת התחתית, וספק אם זה יקרה לפני בוא המשיח (ותחשבו אילו פקקים מטורפים יהיו כשהמשיח באמת יבוא ויהיה צריך להשאיר גם נתיב נפרד לתנועת חמורים) – המצב רק יחמיר. המכוניות בנמלים ובכבישים ימשיכו להתרבות כמו שפנים, והעתיד נראה צפוף ומפויח.
לכולנו יש את החבר המעצבן לעבודה, שמספר איך הוא עולה כל בוקר על הרכבת בבנימינה, ותוך כמה דקות הוא כבר במשרד. זה נחמד בתיאוריה. בפועל נסיעה עם מאתיים חיילים ביום ראשון, כולל אחד שה־M16 שלו נתקע לך בצלעות במשך כל הנסיעה כאילו היית עציר ביטחוני, היא כיף מפוקפק. שלא לדבר על הנוסעים שלא מאמינים בדאודורנט. מספיקה גם שביתה קטנה ברכבת בגלל שנהגי הקטר לא קיבלו שי לחג, וכל הרגועים מבנימינה נהיים עצבניים כמו ארדואן ביום ההפיכה.
בצר לו יחפש הישראלי פתרונות וקומבינות. יש קטנועים, יש סקטים ויש אופניים חשמליים, אם כי רכיבה מכפר סבא לתל אביב יכולה להיות בעייתית לסובלים מטחורים. יש את הנתיב המהיר מנתב"ג לתל אביב, רק חבל שבשעות השיא הוא עולה כמעט כמו להגיע מנתב"ג לרודוס. אני מפרגן לעובדי המדינה, שהמעסיק (כלומר אנחנו) מממן להם את הנסיעה האקסקלוסיבית בנתיב המיוחד, אבל עם כל הכבוד, אני לא מתכוון להוציא 70 שקלים(!) על נסיעה של חמש דקות כדי לעקוף את הפקק.
בעלי הג'יפים וחובבי ההרפתקאות נוהגים לעקוף את הפקקים דרך שבילי עפר צדדיים, שדות קוצניים וביובים זורמים. שום מכשול טבעי או צמח מוגן לא יפריע להם בקרב נגד ווייז, כנאמר בשיר – אין הר גבוה מדי ואין נהר עמוק מדי שיעצרו אותי מלעקוף שתי מכוניות בפקק.
הנהג הישראלי מסמן לעצמו רכב שכן אקראי כנקודת התייחסות, שעל פיה הוא יידע כמה פראייר הוא ביחס לפקק ולמציאות. אם היונדאי האדומה שסימנת משייטת ממסלול למסלול כמו נהג שודים, וכשאתה עוד בלה גווארדיה היא כבר בדרך השלום – אתה הפראייר של הבוקר, וכדאי שתסיק מסקנות או תעבור לקורקינט. אם המצב הפוך – איחולינו, דפקת את המערכת ותגיע לעבודה חמש דקות קודם.
עד שאמאזון יארגן לנו מטוסים זעירים ללא טייס, שייקחו אותנו למשרד כמו חבילה ויצניחו אותנו על הגג, או עד שנמצא דרך להדפיס אותנו מדי בוקר במדפסת תלת־מימד במשרד ואחר כך בחזרה בבית, צריך לחשוב יצירתי כדי לנצל את הזמן בדרכים. המזפקא״י (מזדחל פקקים ארץ־ישראלי) אמנם מצטייד בכריך וכוס קפה ביציאה מהבית. זה נחמד לארבעים הדקות הראשונות של הדרך, אבל מי שמבלה כל בוקר שעתיים בדרך יצטרך יותר מזה.
אין לי ספק שבעתיד הקרוב המכוניות שלנו יכללו מטבחון קטן עם מכונת אספרסו, מקציף לחלב, מחבת לביצת עין, טוסטר משולשים ושואב אבק לפירורים. מכיוון שבעתיד לא נספיק גם לארוחת צהריים במשרד, כדאי לשלב ברכב גם מקפיא לשניצלים ומיקרו להפשרה. לנשים יותקן שולחן איפור קומפקטי, כולל מכשיר פן ומראה פנורמית, שמתאימה גם לרברס וגם לרימל.
מי שירצה לייעל עוד את הזמן בדרך למשרד יוכל להתקין ברכב מדפסת, פקס וגורס מסמכים, שבו הוא יוכל להעביר גם את דו"חות החניה שהצטברו ברכב. למי שעבודתם מחייבת ריכוז מקסימלי – רופאים, מנתחים, עורכי דין ורואי חשבון – אני ממליץ על קרוואן נגרר עם חדר ישיבות קטן, קליניקה או חדר ניתוח. בזמן שייחסך לכם תוכלו לממן נהג שיישב על ההגה בזמן שאתם מנהלים יום עבודה בקרוואן.
ייתכן שניתוחי עיניים, מוח, קולונוסקופיה והשתלות לב יסבלו מעט מהבאמפרים ביציאה מהשכונה, ולכן את הדקות האלה כדאי לייעד להרדמה וטשטוש. אפשר גם להקים בדרכים מכוני פדיקור ומניקור, מספרות ומכבסות ניידות. נמסור את הבגדים בכניסה לאיילון, ונקבל אותם מגוהצים ומקופלים בגשר ההלכה (הכביסה עצמה תתבצע בקרוואן מכבסה שיזדחל לידך בפקק).
כולנו מכירים את היזמים הזריזים, שמוכרים בצמתים בייגלה חם וארטיקים, או סתם מקבצים נדבות. עכשיו נוספו להם גם אמני רחוב ולהטוטנים, המקיימים מופעים באורך של רמזור. מכיוון שהתנועה ממילא לא זזה, אפשר לשכלל את העניין ולהקים בצמתים הפקוקים גם סטקיות ניידות.
מכיוון שהדבר שהכי חסר לנהגים הוא שעות שינה, אני בעד להקים בצידי הפקקים רשת של בתי מלון לתנומות קצרצרות. הרי כבר הוכח שלא צריך יותר מחמש דקות שינה טובה כדי להזריק לעצמנו אנרגיה מחודשת. לשאלה הנצחית של אשתך בטלפון ״איפה אתה?״, תוכל לענות "אני במלון לאונרדו צומת מסובים".
ואם כבר יש תיאטרון רחוב, למה לא קולנוע? בקצב הנסיעה של היום אתה יכול בקלות לראות פיצ׳ר שלם מהבית עד העבודה. צריך רק לפרוש מסכים בדרך ולחשב את התקדמות הסרט מול התקדמות הנסיעה. למי שמתגעגע לנהיגה מהירה אפשר להקים בצד הכביש אולם משחקי וידאו, שיכלול גם מכוניות מירוץ.
ככל שהפקקים מתארכים, תכנון הנסיעה מבחינת דלק הופך חשוב יותר. קשה לסמוך על מד הדלק שידווח את האמת על מצבך, ולא ירחק היום שבצמתים יסתובבו גזלנים עם ג׳ריקן, וכמו במירוצי מכוניות, ימלאו לך את מיכל הדלק וגם יחליפו גלגל במהירות אם צריך.
הדבר הבא הוא כמובן המכוניות האוטונומיות, שיסיעו אותנו בעצמן. זה יפנה לנו הרבה זמן בדרך לעבודה. אבל האם מכונית העתיד גם תדע לצפור לנהג שלפניך כשהוא שקוע בכתיבת סמס? והאם היא תשכיל לא לנסוע מאחורי מכונית עם ל׳, שמשמעותו "לאט יותר מצב"?
והכי חשוב: האם אותה מכונית, בעלת מוח של מחשב־על, תדע לעקוף את כל התור ברמזור כדי לשאול, ״סליחה, לתל השומר זה שמאלה? אה כן? אז אני יכול להיכנס לפניך?" √
