68 אלף נוסעים ביום אחד עברו בשבוע שעבר בנתב"ג באחד האוגוסטים הכי עמוסים שהיו לנו. זקני הדיוטי פרי לא זוכרים לחץ כזה. נגמרו הקייטנות אין מה לעשות עם הילדים אז שוברים חיסכון ונוסעים. יש כאלה שטסים כי חייבים לנצל את ימי החופש, יש כאלה שבורחים מהחום ויש כאלה שנמלטים מהארץ מהפחד שנתניהו ולפיד יתקשרו אליהם ויבקשו מהם להיות נגיד בנק ישראל. דבר אחד משותף לכולם : הם יצאו ויחזרו דרך שדה התעופה בן גוריון.
הביקור בטרמינל אף פעם לא מוזכר בזיכרונות מהטיול וחבל. עבורי הביקור בנתב"ג הוא חוויה בפני עצמה שכדאי לדעת איך למצות אותה. בימי חיי יצאתי ונכנסתי לארץ לא מעט פעמים ועל הדרך צברתי תובנות על המקום והאנשים העוברים בו. המסקנות מוגשות לכם כאן. גזרו ושמרו בתיק היד.
.
הנסיעה לשדה. פעם יכולת להגיע לשדה התעופה במה שכונה "מונית שבע מקומות".יכולת להכניס את כל המשפחה, לדחוף שתי מזוודות מאחורה ושתיים על הגגון ולסגור עניין. לצערנו, המוניות הללו הוצאו מחוץ לחוק דבר שמאלץ משפחות גדולות כמו שלי, להגיע בשתי מוניות או לקוות שקרוב משפחה יעשה טובה ויחסוך מונית אחת. בכלל הציפייה שמישהו מהמשפחה ייקח אותך או יקבל את פניך היא עניין סבוך. מצד אחד תשמח לחסוך כסף, מצד שני לא אתה ולא דודה שולה רוצים לפגוש זה את זה לפנות בוקר. שלא לדבר על זה שיש אנשים שיזכירו לך את הטובה הזאת עוד עשרות שנים: "יאיר הזה…לראש השנה הוא לא הזמין אותנו אבל להוציא אותי מהמיטה בשלוש בבוקר ולהקפיץ אותי לנתב"ג זה כן". יש כמובן את האופציה של חניה לטווח רחוק . שם אחר לאוברדראפט לטווח קצר. אתה משאיר את הרכב לכמה ימים בשמש ועם שובך אתה מקבל חשבון כאילו האוטו חגג בספא. אני מכיר אנשים שהחליטו לנטוש את המכונית בשדה אחרי שהתברר להם שסכום החנייה גבוה מערך האוטו.
התנהגות בטרמינל . ישראלי שטס חו"ל הוא כנראה היצור הממהר ביותר שתפגשו אי פעם. הוא ממהר לבידוק, לתשאול ולשיקוף. הוא ממהר לעמדת הכירטוס, ממהר לתפוס עגלת מזוודות, ממהר לדיוטי פרי, וממהר לסנדוויץ ולסיגריה. רק למטוס הוא מאחר. הוא יושב בשאנטי מתחת לחור הזה בתקרה עם הגשם ולוקח ת'זמן. עד שהוא לא שומע "אינעל רבאק! זו קריאה אחרונה לנוסעי טיסה 945 . תעלו את התחת שלכם למטוס לפני שאני מתהפכת עליכם!". הוא לא עולה. אם אתה רוצה לחסוך זמן דלג על הנימה המשועשעת בבדיקה הביטחונית. "אחמד ארז לי" כתשובה לשאלה 'האם ארזת לבד', לא תקדם אותך לשום מקום ותרחיק אותך מהדיוטי. אני חושב שאם המדינה הייתה חכמה היא הייתה מנצלת את הסיטואציה המלחיצה כדי לחלץ מהאזרחים מידע חיוני גם בתחומים אחרים: זה יתחיל כרגיל עם "האם ארזת לבד והאם מישהו נתן לך להעביר משהו" אבל משם זה ימשיך ל "האם אתה עובד בשחור, האם נסעת כחוק בכביש שש, האם בנית חדר על הגג ללא רשיון, האם אתה מעסיק עובד זר, והאם אתה מפריד פחמימות?"
הארכיטקטורה.נתב"ג הוא שדה מודרני וחדיש שמתחרה בטובים שבנמלי התעופה. קשה שלא להתפעל מבריכת המים במרכזו של אולם היוצאים . קשה עוד יותר שלא להתפעל מהעובדה שעד היום אף משפחה לא שלחה את הילדים להתרחץ בה. אבל אני בטוח שזה עוד יקרה. ביציאה מהארץ תלויות תמונות ענק של ספורטאים ישראלים. למה ספורטאים? כי צריך דמויות שנמצאות בקונצנזוס ושלא יעוררו ויכוחים ומכות בין הנוסעים. לכן פוליטיקאים הם מחוץ לתחום, כמו גם קבוצות במחלוקת כמו שמאלנים, מתנחלים, טייקונים ומשתתפי האח הגדול. זוכי פרס נובל היהודיים זה רעיון טוב , אבל אין מספיק ישראלים ברשימה והמסדרון בשדה ארוך. אולי במאה הבאה.
תכנון הנדסי. כדי למנוע ויכוח למי כייף יותר , לאלה שעוזבים את הארץ או לאלה שחוזרים, הגו המתכננים שני מפלסים. בדרכך לאולם היוצאים תוכל לראות את המסכנים שהרגע נחתו, צועדים בכבדות לקראת המפגש עם המציאות שהשאירו בארץ. בשלב זה אתה הוא הגבוה. אתה בדרך לחופשה והם לא. לעומת זאת כשתחזור, עמוס בחוויות ובידיעה שלא כל הנוצץ זהב שם בחו"ל, תראה את היוצאים התמימים שם למטה, מעמיסים בחדווה עוד ועוד מוצרים בדיוטי פרי ומבזבזים כאילו אין מחר. בשלב הזה אתה יודע מה שהם לא – שהטיול יעלה להם הרבה יותר ממה שהם חושבים ושהם עוד יצטערו על מסע הקניות הפראי הזה.
קניות. מצב הרוח המרומם בשדה התעופה יוצר אצלנו דחף רכישות קטלני שאין לו שום אחיזה במצב העו"ש. הישראלי מתקשה לחשוב קדימה ולזכור שהוא שב הביתה בדיוק בעוד שבוע ולגמרי לא בטוח שיש לו מה לעשות עם חמישה שיבאס , שני פאקט מרלבורו , 20 טובלרון ומבחר בשמים של ארמני. המחזה חוזר על עצמו גם בחנויות הספרים שבה אתה מעמיס מגזינים וספרים כאילו מדובר בנסיעה לאי בודד. גם בחנות האלקטרוניקה תמצא ישראלים מבולבלים שקונים ללא אבחנה ושכשיחזרו ארצה בארבע לפנות בוקר לא יבינו מה גרם להם לרכוש טלוויזיה 40 אינץ' שהם בכלל לא צריכים ואיך לעזאזל הם מעבירים אותה במכס.
על ההתנהגות בחו"ל אכתוב פעם אחרת אבל בשורה אחת אם אתה לא רוצה שיזהו אותך כישראלי אל תצעק בטלפון " איפה אתם ?" מתחת למגדל אייפל. רצוי גם שתשאיר בבית את שרוך המשקפיים עם הכיתוב "אופטיקה הלפרין".
לסיכום מי שחשקה נפשו בקצת אווירה של חו"ל מוזמן לבקר בנתב"ג. הריח המתוק של חופשה נמצא בכל פינה , והאקוסטיקה המיוחדת וההכרזה על הטיסות, יכניסו אתכם לאווירה גם אם אין בכיסכם כרטיס טיסה. אה. יש גם בונוס של מזגן חזק .
אפשר לעשות סיבוב, לראות מי חזר לארץ וללכת הביתה. במקרה כזה אני ממליץ שתחנו את האוטו בחניה לטווח ממש ממש קצר. אולי המכונית אפילו לא תספיק להתחמם.
