הייתי יכולה להפליג בשבחיו ולספר כמה הוא נפלא, מוכשר, אבל אני שונאת לשקר. טליק לזר
לכבוד יום האישה הבינלאומי, שיחול ביום ראשון, החלטתי לתת לאשתי את ההזדמנות לכתוב את אשר על ליבה בצורה חופשית ומשוחררת, באצבע קלה ובזרוע נטויה. אני מקווה שאין לכם התנגדות. אתם אמנם לא מכירים אותה אישית, אבל בכל זאת היא מוזכרת די הרבה בטור הזה, לרוב בכינוי "הגברת הראשונה" ולרוב בקטע חיובי, אז לא צריכה להיות בעיה. הנה היא באה, מתקרבת אלי עם פומלה ביד, וזה אומר שאני צריך עכשיו לקלף לה אותה. יקירתי, המקלדת שלך. תני בראש!
האמת היא שהחיים לצד
הוד רוממותו לא פשוטים
שלום לכם, קוראים יקרים. יום האישה הבינלאומי הוא מסגרת מכובדת וחשובה, אם כי אני חשה שהיא אכסניה צרה מלהכיל את כל שאנו חשות כלפי הגברים שלנו. חודש זה כבר יותר הגיוני, ושנת שבתון בכל ארבע שנים זה הכי מתבקש. אבל בעולם נתנו לנו יום, ועם זה נצטרך להסתדר. כשאנחנו נשלוט בעולם – זה יהיה אחרת.
לענייננו. בעלי הוא אבא טוב, בעל תומך ובן נאמן להוריו ולמולדתו. אבל כמי שמכירה אותו היטב, חשוב לי לציין שדמותו היומיומית שונה מאוד מזו המצטיירת בטוריו. הייתי יכולה להפליג בשבחיו ולספר כמה הוא נפלא, מוכשר, חתיך, נדיב וחכם, אבל אני שונאת לשקר. בכל השנים שבהן הוא כותב, סבלנו, בנותיי ואני, מתיאורים מפורטים מדי של חיינו. יכולתי לנהוג בו במידת הרחמים, אבל לצערי, הוא מעולם לא טרח לחמול עלי בתיאוריו, השאולים מעולם הפנטזיה. די בכך שהוא מכנה אותי "הגברת הראשונה" כדי לרמוז אולי שאני מורמת מעם, מפונקת או חיה בלה לה לנד. ולא כך הדבר.
האמת היא שהחיים לצד הוד רוממותו לא פשוטים. זה לא גואנטנמו, אבל גם לא קלאב מד. היחסים בינינו הם כמו בין ישראל לארה"ב: אנחנו חולקים תחושת גורל משותפת (יש לנו שלוש בנות) וערכים משותפים (צריך להתחיל לחסוך), אבל אי אפשר בלי איזשהו ריב טוב פעם בכמה שנים.
אני הולכת לאכזב כמה קוראות וקוראים שחושבים לעצמם "איזה חמוד הניצני הזה, בטח החיים של אשתו דבש. עכשיו הייתי מתחלפת איתה". בנות, הנמיכו ציפיות. זיכרו את חז"לינו, שאמרו "לא כל קרחת נוצצת היא", "הסתכל בקנקן ולא בשמנמן", ובעיקר "אין הנחתום מעיד על גיסתו", או משהו כזה.
אני בטוחה שלכולכן יש בעל שעובד קשה, ושמדי פעם הוא גם מתלונן על זה. אפשר להבין אותו אם הוא עובד במפעלי ים המלח, אם הוא פועל בבית דפוס, עובד בבניין או סולל כבישים, אבל לא כשהוא יוצא לעבודה בעשר בבוקר חמוש בלפטופ, באייפד ובאוזניות, מעביר את היום בפגישות בבתי קפה, וההחלטה הקשה ביותר שהוא צריך לקבל היא אם להזמין אספרסו או אמריקנו.
אם לשבת מול המחשב ולצחוק מהשטויות שאתה כותב זה "לעבוד קשה", אז צריך להמציא מחדש את המילה "עבודה". כשהוא כותב בבית, אנחנו צריכות ללכת על קצות האצבעות, כי אסור להפריע לאמן. אפשר לחשוב שהוא שוקד על תרגום חדש ל"מלחמה ושלום" של טולסטוי.
שלוש־ארבע פעמים בחודש הוא יוצא להופעה של תיסלם שלו וחוזר בלילה "גמור". גמור ממה? מלשיר קצת "רדיו חזק" ו"חצבים פורחים"? ממש עבודת פרך. נהג אוסף אותו מהבית (הוא לא רואה טוב בלילה), את כלי הנגינה סוחב הסבל (יש לו בעיות גב), מנהלת ההצגה מגישה לו מיץ טבעי וירקות מקולפים (סובל מכולסטרול), ולמחרת הוא מנוטרל חצי יום כי "היה ערב קשה בזאפה".
בכלל, בעיות הבריאות של האיש יכולות להעסיק בקלות פקולטה שלמה לרפואה. כמויות ה"כואב לי", "אני מת", "אכלתי יותר מדי חמין, קחי אותי למיון", "אני לא מרגיש את יד שמאל, תליתי כביסה" – עברו כל גבול. אחרי קורס ההחייאה שלקחתי בשנה שעברה וקורס בישול דיאטטי מהשנה, אני שוקלת לעבור קורס של נהגי אמבולנס.
בכל הזדמנות הוא משוויץ באיזו אמנות לחימה קוריאנית שהוא עוסק בה, אבל מבחינתי, הדבר היחיד הקרוב ללוחמה הוא הדרך שבה הוא תוקף את המקרר מדי לילה. חבוב, ההכחשות לא יעזרו לך. אני רואה בבוקר את הדלי הריק של הבן אנד ג'ריס בפח.
כשאני רוצה – כמו כל אישה שקראה את "50 גוונים של אפור" – למתוח טיפה את החבל ולפתח איתו שיחה בעניין יחסינו לאן, הוא תמיד ימצא דרך מילוט. פעם הוא נרדם, פעם יש לו עבודה ופעם הוא חייב לרוץ למילואים, למרות שהוא משוחרר מהם כבר יותר מעשרים שנה. כל זה לא מפריע לו לנעוץ עיניים בבחורות צעירות שחולפות מולנו בזמן שאנחנו צועדים יד ביד(!). ברוב חוצפתו הוא עוד מבקש ממני אחר כך לעשות לו מסאז' בצוואר כי הוא סובב את הראש חזק מדי.
אני מודעת לכך שיש מצב שהטור הזה מוציא אותי מעט כועסת. יכול להיות. אבל בשם חשיפת האמת, אני מוכנה לשלם את המחיר. על פחות מזה ממשלות הלכו לבחירות.
טוב, חייבת לסיים. הוא מתקרב אלי. אם רק הייתם יכולים לראות אותו, בחולצת הטי "אחריי לתותחנים" שהוא מתקשה להיפרד ממנה מאז הסדיר ובטרנינג הדהוי חסר הגומי והחן. איפה מושיק גלאמין כשצריך אותו? √
עכשיו הוא גם ירצה לאכול. הייתי מכינה לו הרבה קודם אבל היה לי את הטור הזה על הראש כל היום!
פורים 2014
