כמו תמיד, גם השנה נשלחתי לקנות מתנה לזוג חברים אותם נבקר במהלך החג. אקדים ואומר שביני לחבר הספציפי הזה קיים הסכם ויתור הדדי, לא כתוב, על קניית מתנות. שנינו יודעים שמדובר בבזבוז זמן וכסף ושהוא ממש לא צריך עוד מעמד מעור לבקבוק יין או ערכת פיקניק. חבר שלי מעדיף ויסקי, והדבר הכי דומה לטבע שהוא ראה בשנים האחרונות זה הלבד הירוק על שולחן הסנוקר שלו. אבל מבחינת אישתי אין מצב שנבוא בידיים ריקות. תחליפים טובים שהצעתי כמו חצי אבטיח, בורקס חצילים, נרגילה ואלבום תמונות "יעל בר זוהר השנים הראשונות", נדחו על ידה על הסף למרות שאני בטוח שחברי מעדיף אותם בענק על עוד סט סבונים ריחניים.
בלית ברירה מצאתי את עצמי דוהר ערב חג לשדה הקרב המכונה גם הקניון, מתודרך בכמה העדפות של הגברת, וקצת צפוף בזמן כי הבטחתי לילדה לחזור תוך שעה וחצי ולהסיע אותה לאן שהוא. החניה מפוצצת, הקניון עמוס וחנויות המתנות נראות כמו קונצרט של הצ'ילי פפרס. אני נזכר שרק הבוקר קראתי ש 40 אחוז מאתנו חיים במינוס קבוע. איך זה מסתדר? כנראה שגם את הטיפול באוברדראפט אנחנו דוחים לאחרי החגים. פטנט מבריק.
אני משוטט בחנות נרות. הזמן דוחק והתקציב לא מוגדר.יש כל כך הרבה מבצעים , קנה שלושה נרות הרביעי חינם. קנה במאה קבל עוד מאה. בשביל מה צריך כל כך הרבה נרות? מה קרה, מלחמה? "אולי תהיה" אומר המוכר. אני מאבד פוקוס ומקבל את סחרחורת הקניון המפורסמת שלי.
כל כך רציתי לתת לחבר שלי מתנה אמיתית מהלב, תשורה בעלת משמעות ולא סתם משהו כי צריך לקנות משהו. אשתי על הקו . "תקנה להם משהו לבית" היא אומרת. ברור לי שהמתנה לא ממני אלה מאישתי והיא לא מיועדת לחבר שלי אלא לאישתו.
– "מה דעתך על הדום?"
– "יש להם שלושה".
– " שעון למדידת דופק?"
– " זה לא מתנה לחג"
– "ערכת טיפוח לגבר?"
– "קנינו שנה שעברה"
– "אבל זה לא ממש השפיע"
אני מנסה להיזכר מה קיבלתי ממנו לפסח ולתקצב את הקניה בהתאם, אבל לא מצליח לזכור אם זה היה קנקן לתה , ערכת פונדו או מנגל חשמלי. הילדה מתקשרת, אני כבר לא אספיק. אני מצלצל לאישתי ועל קצה הסוללה אומר לה שאני מתלבט בין אפודה לכלב, שעון קיר, אגרטל וקערה גדולה לסלט. אני מצליח לשמוע רק את "שלא תעיז…" ואז הסוללה מתה. הסתכלתי על התור האימתני , הבטתי על השעה , נזכרתי בילדה שמחכה על סף בכי והחלטתי לוותר.
בערב, בדרך, אני מגלה לה את גודל הברוך. אין מתנה . הכל סגור עכשיו ואין אפילו פיצוציה בדרך לקמבן איזה בקבוק יין. הלך עלינו. פניה של אישתי נראים כמו הפרצוף של אלי גוטמן אחרי שחטפנו 4:0 מרוסיה – חיוור ויודע שטוב זה לא ייגמר. כשיצאתי מהאוטו גיליתי בכיס של התחת תווי קנייה שקיבלתי במתנה. "אם אתה לא רוצה שנגמור את החג ברבנות כדאי שתחזיר את המעטפה למקום", הזהירה אותי אשתי, אבל הרגשתי שאין לי מה להפסיד.
"מה אני אגיד לכם " אמר החבר שלי כשהוא מרים כוסית "התלושים האלה זו המתנה הכי מקורית שקיבלנו החג הזה. סוף-סוף משהו פרקטי". "זה לגמרי היה רעיון של אישתי" ניסיתי לפרגן ובתור תודה חטפתי בעיטה מתחת לשולחן. "אני דווקא רציתי לקנות לכם פמוטים לשבת" אמרתי. "כי אתה אידיוט. תתחיל להקשיב לאשתך יותר" הוא אמר ויצא למרפסת לעשן.
רגע של עברית
מעבר לקדחת הקניות והארוחות הבלתי פוסקות מביאים אתם החגים גם געגוע למסורת ישראל ,בית אבא ולשפה העברית. מכיוון שבעת הזו של השנה 'כל ישראל חברים' ואנו נוטים להפגין אמפטיה זה כלפי זה, (בעיקר בתור לערכות מגן) אדבר היום על ביטויי חיבה של העברית בת זמננו. לביטויים אלו אין שום קשר לאמת והם בעיקר משמשים לחנופה ולהשגת רווח אישי. האם זה מפחית מחינניותם? תחליטו אתם.
סחבק. ביטוי שאמור לבטא סוג של חברות עממית בין שני אנשים זרים זה לזה. זה כמו עורכי דין שמכנים את אויבם המושבע בבית המשפט "ידידי המלומד " ולא מתכוונים לזה בשיט. השמועה אומרת שסטארבקס העולמית שקלה לקרוא למותג בארץ סחבאקס, אבל למזלנו היא פשטה רגל לפני שהספיקה לממש את הרעיון . הביטוי משמש בעיקר אנשים המתייחסים לעצמם בגוף שלישי וזה לכשעצמו מביא את הקריזה .למשל: 'סחבק לא פראייר' שמשמעותו בעברית צחה "אני, חברך הטוב, אינני פתי". במקרים רבים ה 'סחבק' נועד לייצר קירבה מדומה שאמורה לעזור לך. למשל: "אחי יש מצב שאתה זז עם האוטו? סחבק ממהר לחדר לידה כי לאישתו כבר ירדו המים"
נהגוס. נולד מהשילוב בין השירות בצה"ל לטיולי המוצ'ילרוס בדרום אמריקה. יש ב 'נהגוס' גם משהו שמנסה להתחבב וגם משהו מתנשא. רוצה לומר, אני שילמתי הרבה כסף על הנסיעה, אז אתה 'נהגוס' תעשה מה שאני אומר לך. למשל: נהגוס מה זה מוסיקת יום הזיכרון הזאת? שים קובי פרץ". וגם "נהגוס תן גז. מה קרה לא אכלת ביצה בבוקר?" . לעתים נשתמש בביטוי כמשכך כאבים רגע לפני שנשחרר לעברו של הנהג בשורה לא טובה. " נהגוס, שכחתי את הנייד בשטח צריך לחזור למצדה. כן אני יודע שאנחנו כבר בירושלים…"
דוקטור . משמש על פי רוב בשיחה עם רופאים אמיתיים ("דוקטור כשאני נושם כואב לי. מה זה אומר?) אבל כשמופנה לסתם מישהו עם בגרות ממוצעת ומטה, זהו ניסיון חנופה זול להדביק לנטול הדוקטורט השכלה שאין לו ולתת לו להרגיש שהוא מורם מעם . "דוקטור, אז בגדול ההצפה של הביוב זה בעצם צינור שהתפוצץ כן ?"
תפוצת הביטוי חצתה כבר מזמן מגזרים ועדות, והאינפלציה בתואר הזה מתחרה רק בתארים מאוניברסיטאות בלטביה. הנה כמה דוקטורים שאינם רופאים: דוקטור שקשוקה, דוקטור לק, דוקטור סובארו, דוקטור ג'וק ודוקטור פוליש. רק שתדעו.
בעל הבית נאמר כמילה אחת (בלבית) כמו רושמשלה (ראש ממשלה) או בצפר (בית ספר).
גם פה מדובר בשדרוג מעמדם של שכירים למעמד של מנהלים, בתקווה שהחנופה תזכה אותך בשירות טוב יותר ובעוד כמה צ'יפסים. דוגמאות: "בלבית שים לי הרבה סלט בפיתה" או "בלבית תעביר גם איזה ויש על הדשבורד".
אז קוראים יקרים סחבק חייב לזוז . סחבק אכל יותר מדי בחג הזה, לא מרגיש טוב והולך לראות דוקטור.. אבל ממש דוקטור.
