מערבבים את הכיתות – טליק לזר
החופש הגדול נגמר ואת אנחת הרווחה אפשר לשמוע עד היער השחור. ( יש ישראלים שעדיין לא היו שם?) אם לסכם הרי שהחופש השנה היה בדיוק כמו בכל שנה – קצר מדי לילדים וארוך מאוד להורים. שיא האירוע מבחינתי היה טיול של שבוע וחצי באיטליה בו אשתי ואני נהנינו וצחקנו, אכלנו והשמנו ,קנינו וסחבנו והבנות קיטרו שמשעמם, ולמה אין פה wifi, ובא לי פיצה, ואוף עוד מעט נגמר החופש.
מאז שחזרנו מחו"ל נכנסתי למצב של שומר מסך וחוץ מהעניין המציק הזה עם מנוי המפכ״ל החדש השבועיים האחרונים עברו עלי על מי מנוחות. בדמיוני הפלגתי אל חוף המבטחים המכונה ספטמבר כשאני מייחל שיגיע כבר הסתיו עם הענן ועם הרוח המייבב. פה ושם קראתי על הורים נזעמים שאיימו לא לשלוח את ילדיהם לבית הספר כי יש בעיית הסעות, או כי אין סייעת נוספת בגן, או שהכיתות לא ממוזגות. לך תבין את הפרדוקס גיחכתי , כל הקיץ הם התפללו שהילדים יחזרו כבר לבית הספר וכשזה מתקרב סוף סוף, הם מאיימים שלא ישלחו אותם. התרווחתי בכורסה וחשבתי שכמה טוב שלי זה לא יקרה, ושאיזה כיף שהכל דופק כמו שצריך.
עד שהגיעה השמועה.
זה התחיל בטפטופים והפך לשיטפון – מערבבים לקטנה את הכיתות! למען הגילוי הנאות יש לומר שהדבר לא היה זר לנו כלל . כל ההורים ללא יוצא מהכלל ידעו מראש על הגזירה אבל העדיפו להדחיק. כולנו המתנו לתוצאות ועדת טירקל לענייני עירבוב כיתות ו׳ כדי לדעת מה טיבו של המיקס, אילו מהחברות נשארות יחד, ומי אלו שתישלחנה לגולאג . כבר בשנת הלימודים שעברה התבקשו הילדים להגיד עם איזה חבר או חברה הם רוצים להיות בשנה הבאה בכיתה, ואת חופשת הקיץ העבירו המורים המסכנים בנסיון לפצח את הסודוקו הזה ולרצות את כולם. השמועה טוענת שחלק מההורים התארגנו כבר ביולי במטרה להערים על המערכת ולתמרן אותה לצרכיהם. הם נועצו בסטטיסטיקאים ובחישובים מתמטיים והפעילו מניפולציות כדי לייצר מצב שבו הילד שלהם נשאר עם החברים הותיקים מכיתה א׳.
אשתי ואני היינו אדישים למתרחש. בכל זאת ילדה שלישית במערכת החינוך, שום דבר כבר לא מפחיד אותנו. למדנו גם שהכל מסתדר בסוף. כי ככה זה ילדים. הם מסתגלים הרבה יותר טוב מאיתנו והם זורמים עם החיים. הם לא הבעיה. ההורים שלהם דווקא כן. נזכרתי שבקיץ של שנת 66 הוריי הודיעו שבעוד שבועיים אנחנו עוברים מבאר שבע לחיפה. הייתי אז בכיתה ב' ואף אחד לא שאל את דעתי ולא התעניין אם הרעיון בא לי טוב . הייתי עצוב והתקשרתי להתלונן אצל יצחק קדמן אבל גם הוא היה אז ילד. לא היו אז אמצעי תקשורת כמו היום והטלפון היה שמור לשיחות חשובות ומקרי חירום. חוץ מלשני חברים מהרחוב לא הודעתי לאף אחד מהכתה שאני עוזב. פשוט נעלמתי. המעבר לחיפה לא היה נעים אבל די מחשל. כמה שנים אחרי כן עברנו שוב ואני הפכתי רשמית לזיקית חברתית שמתיידדת במהירות עם כולם ובכל מקום.
מעניין שאצל הילדים של היום כל תזוזה של מילימטר מהנורמה מציתה מלחמת עולם. הילדה לא קודמה לקבוצת ה״המצטיינות״ בחוג הריקוד חייבים להיפגש עם פסיכולוג , הילד הוזז לשורה השניה בכיתה מוכרחים לכנס התייעצות עם יועץ פדגוגי , הילד נכשל במבחן בערבית -חייבים למצוא לו עוד היום מורה פרטי שעבד בשב"כ.
ערב אחד קיבלנו זימון לפגישת חירום המתקיימת בביתה של ש׳ אמא של ד׳. לא רציתי ללכת אבל הגברת הראשונה אמרה שיש לה יוגה ושלא נעים שלא תהיה נציגות, ואני שכנעתי את עצמי שבטח יגישו שם שטוחים, קוטג' ומקלות גזר מה שיסגור לי את הפינה של ארוחת הערב, אז הלכתי.
מצאתי את עצמי בביתה המטופח של ש' שהיא מארחת למופת וביתה המתוקתק מעוצב למשעי. היא השוויצה בסלון החדש וברהיטים מסין, הציעה סיורים מודרכים בדירה ובכלל היתה לי תחושה שהיא הזמינה אותנו אליה כדי שנקנא. בעלה החשיך את הבית ואסף מכל הנוכחים
את הטלפונים מטעמי ביטחון שדה. הוא כיוון אלי פנס ושאל אותי אם עקבו אחרי ואם מישהו מהקבוצה השנייה של הכיתה יודע שאני פה. אמרתי שחוץ מחתול לא היה בחוץ אף אחד.
השעות נקפו ובין קפה לעוגה הצלחתי לזהות את הדמויות המובילות. כ׳ הסתמנה כרוח החיה מאחורי המפגש , היא סוג של קמב"ץ שמאמין שאת הבעיות של הכיתה צריך לפתור בלוחמת גרילה מול מנהל בית הספר וראש המועצה. ״צריך לקשור את עצמינו מחר בבוקר לשער של בית הספר " היה רעיון שהיא השמיעה כמה פעמים במהלך הערב. ב בעלה של ש׳ הוא הטיפוס הנגרר. הוא חוזר אחרי מה שאשתו אומרת ומוסיף משלו . "היא צודקת. צריך לקשור את עצמנו לשער.אגב יש לי שרשרת באוטו". . ג׳ היא המסכסכת. ״אמא של סתיו אמרה שעידן ממש מפריע בשיעורים. אני מקווה שהפרחח הזה לא יהיה בכיתה של הבת שלי ". ו ט' היא הפרנואידית שבטוחה שכולם נגדה, שהמנהלת שונאת אותה,ושלבעלה יש מנוי באשלי מדיסון.
כדי לצאת ידי חובה אמרתי שאין לי בעיה להיות פעיל אבל כשחזרתי מהשירותים התברר לי שמוניתי לאחראי ההסברה, וככזה אני אמור לקבוע פגישה דחופה עם ראש המועצה ולהסביר לו שככה זה לא יכול להימשך.
לפני השינה שאלתי את בתי איך נראה לה עירבוב הכיתות. היא ענתה שהכל סבבה והיא דווקא תשמח להכיר חברות חדשות. בלילה חשבתי איך לעזאזל אני משכנע את ראש המועצה שהעירבוב הוא טעות כשאני עצמי לא משוכנע בכך והבת שלי דווקא בעד. בבוקר קמתי החלטי מתמיד וכתבתי בקבוצת הוואטסאפ שעקב עומס בעבודה אני נאלץ לפרוש מפעילותי בקבוצה ושאישתי תצטרף בהמשך.
ביום הראשון ללימודים בכיתה ו' 2 המעורבבת עמדו כמה מההורים בכניסה והביטו עלי בבוז מהול בסלידה. היה לי נדמה שהגברת ש׳ עושה לי פרצופים. אבל יכול להיות שזו המתיחת פנים החדשה שלה.
הגוף המחתרתי לא עמד מסתבר בעזיבה הרועמת שלי והתפרק בלי שהספיק להקשר לשער בית הספר או לבטל את רוע הגזירה.
בלילה כשיצאתי לזרוק את הזבל בחצות ראיתי היבהוב של פנס בחצר ואני כמעט משוכנע שראיתי את המכונית של כ׳ עוזבת את הסימטה בלי אורות ובחריקת בלמים. יש לי גם רעשים על קו הטלפון כבר כמה ימים. אבל אולי אני סתם פרנואיד.
בכיתות עצמן מדווחים כבר כמה ימים על שקט או יותר נכון על רעש , אז כנראה שהכל בסדר.
