ראש השנה הוא זמן לסיכומי עבר ולהסתכלות מפוכחת אל העתיד לבוא. השנה המתקרבת תיקרא תש״ף, שילוב אותיות שיכול להיות "תהיה שנה פגז", אבל גם "תהיה שנה פח". האקדמיה ללשון פסקה שיש לכתוב את ה־פ׳ כסופית ורפויה, ואני מקווה שהדבר לא יתפרש כעדות למצבנו הסופני או לרפיון מול האויב.
בתקופה שכזו צריך להביט קדימה ולהבין שהשנה הבאה תהיה מאתגרת. צריך להרכיב ממשלה, להתמודד עם תוכנית טראמפ ולזכור שלא מדובר בתוכנית בישול, להתמודד עם מי שמכנה אותנו מדינת אפרטהייד ולדאוג ליחסי ציבור חיוביים. ראש הממשלה הבא, וכרגע לא ברור אם זה יהיה נתניהו, גנץ או הצרפתייה שניצחה ב"מאסטר שף" – יצטרך לטפל בגירעון של כמה מיליארדים, בחינוך, ברווחה, בבריאות ובמשבר ביחסים הגיאו־פוליטיים בין אופירה אסייג לאייל גולן.
מכיוון שהכוח של האזרח הקטן ושל מעמד הביניים תש מעול המסים, צריך לחפש מקורות הכנסה חדשים. אפשר לפנות לעזרתה של ניקול ראידמן, שהשיקה השבוע שלושה קליפים בעלות שעולה על תקציב הביטחון – אבל נראה שהיא תעדיף להמשיך להשקיע את הכסף בפרוות ובאקי אבני.
כך שאת הכסף לסגירת הגירעון יש לחפש במקומות אחרים, ועדיף בחו״ל, כדי שזה יהיה כסף של אחרים ולא שלנו. ניסיון העבר מוכיח שעשינו מכות יפות כשיצאנו מגבולות ישראל עם רעיונות מקוריים ושיווקנו את מרכולתנו ללא מורא.
להלן כמה רעיונות לראש הממשלה הבא, שיכולים להוציא אותנו מהבוץ ולהעמיד את השנה הקרובה בסימן ההמצאות של הראש היהודי. ובקיצור: תהא שנת פטנטים, או תהא שנת פוילעשטיק.
רכב
הרומן של ישראל עם תעשיית הרכב הוא מורכב. נכון, כשלנו עם היצוא של הסוסיתא לעולם, וחוץ מהגמלים בסיני, שאהבו ללעוס אותה, היא לא קנתה לעצמה קהל מעריצים גדול. מצד שני, תרמנו הרבה לעולם הרכב, עם הצלחות כמו ווייז ומובילאיי, שאת הטכנולוגיה שלהן אפשר למצוא בכל רכב על כדור הארץ.
לצד ההייטק, אסור לשכוח שיש לנו סטארט־אפ נוסף בתחום הרכב שאותו עדיין לא ייצאנו לעולם – הסטיקרים לשמשה האחורית. ישראל היא מעצמה של מדבקות חלון, ואם נדע לשווק את הטרנד למדינות אחרות, הפוטנציאל אדיר. דמיינו לעצמכם גרסאות באנגלית, בסינית או בגרמנית של ״נ נח נחמן מאומן״. למשל – "B Bu Buddha from Nepal". אחר כך אפשר לתרגם ולייצא גם את "שירת הסטיקר" של הדג נחש.
נשק
אם ביכולות יוצאות דופן עסקינן, צריך לזכור את ההצלחות שלנו בתחום היצוא הביטחוני. המצאנו את הגבריאל, את כיפת ברזל, ואי אפשר להתעלם מתרומתנו העצומה לעולם הפשע העולמי עם תת־המקלע המהולל עוזי. מכרנו נשק למדינות אפריקניות מסוכסכות, אימַנו מורדים וסוחרי סמים בדרום אמריקה. במשך השנים התקדמנו הלאה לעולמות הסייבר, הריגול התעשייתי ודברים אחרים שעדיין מוקדם לדבר עליהם (בעיקר כי אני לא יודע).
למרות הפיתוח המרשים, התקשינו לייצא את כיפת ברזל לעולם, כי אין עוד הרבה מדינות שזורקים עליהן טילים מטווח קרוב. לכן כדאי לשקול לרכז את המאמצים בנשק מסוג אחר. בשנה האחרונה פותח ושוכלל בזירות הלחימה של חופי ובריכות ישראל הקלצ׳ניכתר – כיסא הפלסטיק, שמשמש נשק התקפי בכל קטטה.
זה הזמן לשווק את ההמצאה לשאר העולם. לצורכי מיתוג אפשר להישען על מותג התפוזים הנודע ג׳אפה ולקרוא לזה ״ג׳יפה״, או ״כיפת פלסטיק״. אין צורך לצלם סרטי תדמית, אפשר פשוט לשלוח את סרטוני הקטטות הוויראליים, שבהם מודגמות היכולות של הנשק החדשני בשדות הקרב של אילת וימית 2000. את כוכבי הסרטונים אפשר לשלוח להדריך חמומי מוח ברחבי העולם איך להשתמש בטכניקות הלחימה החדישות (וככה גם נוכל להיפטר מהם).
אם נפתח גם גרסה מתקפלת של כיסא פלסטיק, שאפשר להכניס לתיק ולשלוף בכל פעם שבטעות ניקלע לקטטה המונית, זה ירחיב מאוד את פלח השוק. יהיה אפשר אפילו לייצא אותו למוסלמים שעולים לרגל למכה ומחפשים משהו נוח כדי להכות בו את עצמם עד זוב דם.
את היתרונות המוכחים של כיסאות הפלסטיק אפשר ליישם גם בארוחות ראש השנה המשפחתיות. משפחות רבות עדיין נוהגות לריב בסגנון המיושן של העלבות מתחת לחגורה בין הכלה לחותנת ועקיצות לבת הדודה שעדיין לא התחתנה. אני ממליץ להתקדם לקטטה הכוללת כיסא פלסטיק. זה מהיר ונוח, ההשלכה מפתחת את היכולות הגופניות, וגם תורמת לכלכלת ישראל.
לצד ההייטק, אסור לשכוח שיש לנו סטארט־אפ נוסף בתחום הרכב שאותו עדיין לא ייצאנו לעולם – הסטיקרים לשמשה האחורית. ישראל היא מעצמה של מדבקות חלון, ואם נדע לשווק את הטרנד למדינות אחרות, הפוטנציאל אדיר.בישול
השנה גילינו גם את היכולות המופלאות של בשלני ארצנו בחו״ל. טיפוסים כמו אייל שני ואסף גרניט, שפתחו מסעדות נהדרות בכל העולם, הראו לגויים מה זה אוכל ישראלי, ואיך אנחנו יודעים לקמבן שניצל וינאי לתוך פיתה מצרית עם עגבנייה וצ'יפס צרפתי ולקרוא לזה אוכל ישראלי. לאיטלקים יש עוד הרבה מה ללמוד מהעם שיצר שילובים יצירתיים כמו פיצה על פיתה או בורקס בטעם פיצה.
השנה אפשר להתרחב ולחשוף את העולם גם למטבח הייחודי של הקיבוץ, כולל הקציצות שעשויות מהגולאש של אתמול, העוף של שלשום והקשקשים של המבשלת, ומגשי הפלסטיק על מסלול האלומיניום. המסעדה תפעל לפי הפורמט הקיבוצי, שבו יושבים רק לכיוון הכניסה, כדי שיהיה אפשר לרכל על כל מי שמגיע.
גם הסביח של עובד מרמת גן יכול להפוך ללהיט עולמי, אם רק יצליחו לתרגם לאנגלית מושגים כמו לחצל, לבצבץ, חימוס או טיחון עליון. עדיין לא ברור איך יגיבו הלקוחות כשהמוכר במקום ישאל אותם: "How much how much in the derby of Manchester?"
טוב נעשה אם נייצא גם את המטבח התימני העשיר. נכון, זה לא יהיה פשוט ובעולם שכולו בריאות יהיה צורך להתגבר על מקבץ הפחמימות והבצקים שיש בג׳חנון ובמלוואח, אבל אני בהחלט יכול לראות בדמיוני איך רשת בשם McZiva או Lachuch King כובשת את אמריקה. הפרזנטורים יכולים להיות מרגול, נסים גרמה, יזהר כהן או אסי עזר, והם ידגימו לעולם שלמרות שאכלו כל חייהם מרק רגל וביזבז, הם יהודים בריאים בעלי שפע שיער מתולתל ויכולות ריקוד ושירה.
אפשר לייצא לעולם גם את טכניקות הבישול המתקדמות שלנו, שפותחו על ידי חיילי צה"ל. למשל – הכנת טוסט גבינה צהובה על תנור ספירלה, שאותה אפשר להציג כעניין אקולוגי, שכן היא משלבת הכנת אוכל עם חימום החדר.
אופנה
העולם חווה התחממות גלובלית, וכבעלי ניסיון רב בתחום הזיעה בבית השחי, יש לנו הרבה מה לתרום. לובשי החליפות המיוזעים של אירופה צריכים ללמוד מאיתנו איך לצאת לעבודה עם אופנת אינסטלטור. כדי לשווק את הלוק השרברבי בבירות האופנה של אירופה צריך לדעת איך לשווק אותו. למשל: מכנסיים בגזרה ממש ממש נמוכה, עם שסע במכפלת החריץ של התחת.
בהצלחה ושנה טובה. √
שנהיה לראש ולא לגנב
