קפנ? טליק לזר
השבוע, בעודי יושב בבית קפה עם כמה מכרים, הקשבתי איך כל אחד מהם רוצה את הקפה שלו. אחת ביקשה הפוך, חלש, דל שומן, בכוס זכוכית; השני ביקש מקיאטו כפול בחד־פעמית עם מעט חלב למעלה; השלישית ביקשה נס על חלב נטול בכוס גדולה "ורותח־רותח כווייה, כי אחרת אני לא אשתה את זה".
אני רק ריחמתי על המלצר ועל הבריסטה המסכנים. הראשון צריך לרשום את כל הגחמות המעצבנות האלה, והשני לבצע אותן, וגם לקבל אחר כך את הטענות שזה לא מספיק חם, לא מספיק דל, נטול יתר על המידה, הזכוכית לא מספיק שקופה והקרטון לא מספיק חד־פעמי.
חשבתי לי שקפה, כמו מכוניות, בגדים ואוכל, הפך בשנים האחרונות לסמל סטטוס המעיד על אישיותו של השותה, מה הוא מעוניין לשדר החוצה וכמה הוא נודניק. כשאנחנו נמצאים בטריטוריה שלנו אנחנו מרשים לעצמנו לבקש כל דבר העולה על רוחנו, אבל נסו לבקש ממלצר איטלקי או טורקי הפוך חלש דל בכוס זכוכית, ותקבלו את הקפה הפוך על הראש שלכם.
נכון, רובנו עדיין לא הגיעו לרמה של אלה שצורכים פולי קפה שעברו במערכת העיכול של גחן דקלים אסיאתי או של פילים תאילנדיים (מה שהופך גם אותם וגם את הקפה שלהם לממש פלצניים) ב־4,000 שקל לקילו, אבל זה הכיוון.
בכך שתמצא את עצמך
עם קפה בוץ שבאמת מרגיש כמו משהו שנדבק לך לנעל
הקפה בבית
בילדותי היו לנו שני סוגי קפה בבית. המקינטה האיטלקית, שאבי הביא איתו מבית הוריו באיטליה והוגש להוריי ולאורחים באירועים חגיגיים, והחול, שיועד לימי חול – קפה נמס הדומה במראהו ובטעמו לחול מדבר. אני חשבתי שהנס קפה הזה הוא המשקה הטעים ביותר בעולם, עד שנחשפתי לעוד סוגים של קפה והבנתי שטעיתי ושהנס היחיד כאן היה שלא קרה לי כלום, למרות שבמשך שנים שתיתי אבקה שמיועדת להכנת בטון.
בשנים האחרונות הוצפנו במיליון אופציות. עם מכונות קפה שטוחנות לנו את הגרגירים, מקציפות את החלב, ואם תשלמו מספיק – גם מביאות לכם את הקפה למיטה. חנויות הקפסולות מספקות קפה בשלל טעמים, חוזקים ושמות אקזוטיים, ומאפשרות לכל עקר בית מפתח תקווה להרגיש מינימום ג'ורג' קלוני.
הקפה במקום העבודה
אין פגישת עסקים או יום עבודה שלא מתחילים בסבב שאלות בענייני קפה. עורך הדין שלי נוהג לקבל אותי בכל פעם מחדש בשאלה: "רוצה קפה?" וכשאני עונה שכן, הוא אומר: "אז לך לבית קפה".
בבואך למשרד כעובד או כאורח תוכל ללמוד הרבה על תנאי העבודה במקום לפי רמת הקפה. מקומות עבודה מתחשבים ומפנקים מציעים לעובדים מכונות אספרסו וקפה הפוך; יש גם את אלה שמסתפקים בקפה נמס, כשהסאבטקסט הוא: אנחנו לא בית קפה או גוגל, תערבב את האבקה שלך בכוס קלקר ואל תבלבל את המוח.
הגרועים ביותר הם מקומות העבודה שמשחקים אותה לארג'ים ומספקים לעובדים מכונת קפה מהודרת, אבל מתקמצנים על הקפסולות. את הקפסולות אמורים העובדים להביא בעצמם, ובפועל יש שני פראיירים שמביאים שרוולים, ומאז כולם עסוקים בלשנורר מהם או לנחש באיזו מגירה הם החביאו את הנכס ולהתגנב לשם כשהבעלים בשירותים.
אם אתה אורח של הבוס, יציעו לך קפה בתחילת הפגישה. עכשיו אתה צריך להחליט אם לשאול "איזה קפה יש לכם?" ולצאת שמוק, או לזרום ולהסתכן בכך שתמצא את עצמך עם קפה בוץ שבאמת מרגיש כמו משהו שנדבק לך לנעל. גם כאן, אם לא תשתה את השלולית שבכוס, תצא פיינשמקר מתנשא.
אם נותן שירות – סוכן ביטוח, עורך דין או רואה חשבון – מפנק אותך בקפוצ'ינו איכותי עם קצף בצורת לב ומאפים טריים בצד – אל תתלהב. אתה תשלם על זה יפה־יפה כשתקבל את חשבון שכר הטרחה, ותצטער על כל שלוק.
שחור
אנשי הקפה השחור הם כת קנאית, ששומרת על נאמנות עיוורת למסורת, תוך הכרזת מלחמה על כל מכונת קפה מודרנית או משקה עם הסיומת צ'ינו. הם מקפידים על כללי הטקס הישנים, ותמיד יסבירו לך לא לשים חלילה את הסוכר בהתחלה, אלא רק אחרי שהקפה צנח. וגם אז, שלא תעז לערבב.
לכל אחד מאיתנו יש את האיש המאורגן הזה עם ערכת הקפה בבגאז', כולל גזייה ופינג'אן. אם תלחץ עליו, הוא גם יכין לך על המכסה מנוע פיתה דרוזית. אבל חס וחלילה לא אספרסו או מקיאטו.
במוסכים מהסגנון הישן, לבקש אמריקנו חלש עם סויה זה כמו להגיד "בבקשה קח לי 2,000 שקל על החלפת מכסה לוונטיל של הצמיג".
השיח
השימוש בקפה כאמתלה לדברים אחרים הוא עניין שבשגרה. "אנחנו צריכים לעשות קפה", יאמר אדם לרעהו, כשהוא מתכוון שיש לנו כמה עניינים לדבר עליהם, אבל עדיין לא צריך לפתוח יומנים, וזה בטח לא בדרג של ארוחת צהריים. משום מה לא נהוג לומר "אנחנו צריכים לעשות תה" או "אנחנו צריכים לעשות מיץ גזר".
"רוצה לעלות אלי לקפה ותקליטים", כמאמר שירו של שלום חנוך, משמעו "מצאת חן בעיניי, אני בעד התקדמות ביחסים, ואם העניינים יסתדרו, רוב הסיכויים שאחרי שנעלה בכלל לא נגיע לקפה, אולי נלך על וודקה, ואת הקפה אני אביא לך בבוקר למיטה". שימו לב שההצעה היא תמיד "לעלות לקפה": כנראה שחובבי המשקה נוהגים להתגורר בקומה שנייה ומעלה, כי "כנס אלי לקפה" נשמע כמו הזמנה לשיחת פיטורים ו"תעלי אלי לתה" נשמע כמו הצעה של דוד טוב שפוחד שתהיי חולה.
הרעש
כבר שנים אני טוען שחלק מהטקס ומההנאה מהקפה (וגם ממרק) הוא הסחיבה הרועשת מהכוס אל עבר פקעיות הטעם שעל הלשון. מיליארד סינים שנוהגים לשאוב את הנודלס ברעש, ועוד עשרות מיליוני ערבים סוחבי קפה במעלה הלשון, כנראה לא טועים, וקפה שנשאב ברעש כנראה טעים יותר. רעייתי חולקת עלי, נוזפת בי על המנהג הברברי ומצרפת הערות כמו "אתה שותה כמו נהג סמיטריילר".
בינתיים תעמידו מים, אני בדרך (אולי עם הסמיטריילר). שימו ברקע את "קפה טורקי" של אריק, "עוד כוס קפה" של דילן, "קפה במיטה" של סקוויז או דיסק של קפה שחור חזק. √
