תארוז לי – איור טליק לזר
כולנו מכירים את דילמת העגלה בסופר. כשהמכונית שלך חונה רחוק ממצבור העגלות, ואחרי שהעברת אליה את המוצרים, אתה צריך לקבל החלטה אם להחזיר את העגלה למקום תמורת החמישה שקלים שטמנת בידית. אלא שבעידן החדש של "חוק השקיות" דילמות של חמישה שקלים הן דינוזאור מהעבר. היום אנחנו מנהלים עם עצמנו דיונים עקרוניים בשאלה אם לחסוך עשר אגורות.
מאז נכנס החוק לתוקף, אני חש לחץ מסוים לשנות את מנהגיי בנושא האריזה בסופר. נכון, אם בעבר השתמשתי בכעשר שקיות בממוצע כדי לארוז את הקניות ולהוביל אותן לאוטו, היום השקיות האלה יעלו לי בסך הכל שקל. ומה זה חיסכון של שקל לעומת עשרות השקלים שאני מבזבז בכל קנייה על מוצרים שאין לי צורך בהם וייזרקו לפח אחרי שבוע (בתוך שקית אשפה שעשויה מניילון לא פחות מזהם)? אבל הישראלי אינו פראייר, ומה פתאום שנשלם על השקיות שעד אתמול עוד קיבלנו בחינם? עד כאן! מול גזירה כזו אנחנו נצא לרחובות, עם סל גלגלים שיגרום לנו להיראות כמו קשישה.
מכיוון שאני לא יודע איפה נמצא הסל שבו השתמשה סבתי כשהלכה איתי לקנות במכולת בקבוקי מיץ פז ושמן קיק, אני מנסה פתרונות אחרים. מצאתי את עצמי מקמץ בשקיות ככל האפשר, מחפש ארגזי ירקות משומשים על יד פח הזבל של הסופר או פשוט לוקח שני חלב, תבנית ביצים, שקית סוכר ושקית קמח בידיים, ומשתדל שהעסק לא יהפוך לעוגה בחושה על הרצפה ביציאה מהסופר.
הבעיה העיקרית היא שבמקביל למאמץ הווירטואוזי לסחוב הכל בידיים, ביציאה צריך גם לתת לשומר את הקבלה לבדיקה (למה, דרך אגב? הוא מאבטח או רואה חשבון?). גם אם עברת את השלב הזה בשלום ובלי ביצים שנשברו בעת מילוי תפקידן, מגיע השלב המורכב עוד יותר של פתיחת הדלת של האוטו שכדי לעבור אותו בהצלחה תיאלץ לבקש ממישהו שיפתח אותה עבורך. אני לא אתפלא אם בקרוב נראה בחניונים שליד הסופרים פותחי דלתות מקצועיים שמציעים לפתוח לך את דלת האוטו תמורת כמה שקלים (או גבינת נפוליאון מהשקית).
אם אנחנו כבר בענייני קידמה בסופר, אמזון הציגה לאחרונה את הסופר של העתיד, שיהיה מבוסס כולו על טלפונים סלולריים וארנק אלקטרוני. תוכל לקחת מצרכים ולצאת ממנו באופן חופשי, והתשלום יבוצע אוטומטית בעזרת מצלמות שיקלטו אותך. רעיון יפה, אבל כנראה בארץ הוא לא יתפוס, כי הוא מעקר את כל הכיף של העמידה בתור, הריבים של "הייתי פה קודם, רק הלכתי להביא זעתר", או "אדוני, זו קופה אקספרס של עשרה מוצרים! ולך יש ארבעים".
אבל לחוק השקיות יש סיכוי, גם בגלל העניין הסביבתי. מכל עבר שולחים לנו את המצגת הזאת של ערימות שקיות הניילון המשומשות שמזהמות את מקורות המים ואין דרך להיפטר מהן. זה בהחלט מדאיג, והלחץ של ארגוני הסביבה עושה את שלו. כך שגם אם אתה מחליט להתגבר על העול הכבד של לשלם עשר אגורות על שקית ויוצא מהסופר עם ידיים מלאות בניילון, תצטרך להתמודד עם המבטים מסביב. מבטי שטנה, תוכחה ו"אתה לא מתבייש, יא רוצח דולפינים?". המבטים שמופנים כלפי מי שהולך ברחוב עם שקיות ניילון הם כאלה שלפני שנייה נשמרו למי שעישן ליד אישה בהריון או רוקן מאפרה באמצע הרחוב.
אני מוצא את עצמי ממציא תירוצים דביליים כמו "אני כבר מחזיר את השקית לחנות, לא קניתי אותה, זה בליסינג", או "אלו שקיות שכבר שילמתי עליהן בשבוע שעבר ואני ממחזר".
כשהייתי ילד היה מקובל לעזור לזקנה עם השקיות של הסופר, מה שהיה מזכה אותך בנקודות חיוביות ובמעמד של "עשה מעשה טוב". היום, עזרה לזקנה עם שקיות כמוה כשיתוף פעולה עם דאעש.
זה ללא ספק השבוע של ההיפים. בקרוב יהיה מותר לעשן מריחואנה ברחוב אבל אסור ללכת שם עם שקיות. בשלב הבא יסבירו לנו מהרשות למלחמה בניילון שההתמכרות מתחילה בשקית סנדוויצ'ונים קטנה לשימוש עצמי ולעטיפת ארוחת עשר, אבל אז אתה מידרדר לשקיות אשפה גדולות, לגרבי ניילון, והדרך להתמכרות עם ניילון נצמד לווריד והפיכה להומלס שמתגורר בקרטון מניילון היא קצרה מאוד.
לא ירחק היום ומי שמשתמש בשקית ניילון יסווה אותה באמצעות שקית נייר כמו שנהוג בארה"ב עם בקבוקי אלכוהול. על שקיות הניילון יכתבו באותיות גדולות ש"השקיות מזיקות לבריאות, אם לא שלך אז של דגי הסלמון והצבים באוקיינוס".
השבוע פורסם מחקר על הכמויות העצומות של מזון הנזרק לפח בישראל, ואני תוהה היכן אפשר לחסוך יותר? בשקיות או בכמויות העצומות של מזון שנזרק ובמשאבים שעולה להפיק אותו? חוץ מזה, אם אנשים יפסיקו לצרוך שקיות, מה יעשו הסופרים בכל השקיות שנותרו במחסנים? יזרקו אותן! אז מה עשינו פה?
אם באמת רוצים לחסוך, אולי צריך לאסור לגמרי שימוש באמצעי סחיבה, והחוק יהיה: אין לצאת מהסופר עם מוצרים שאתה לא מסוגל לסחוב בידיים.
אם רוצים לחשוב יצירתי, אני ממליץ לוותר על כל נושא האריזות בסופר ולהגיע לשם לא רק עם סל קניות מהבית, אלא גם עם כלי קיבול אחרים – קופסאות לקוטג', צנצנות ליוגורט ובקבוקי זכוכית לחלב כמו פעם. אפשר גם לייצר סלסילה רב־פעמית מרופדת צמר גפן לאחסון ביצים. בסופר ימכרו דבש, מיונז ומילקי בתפזורת, ואנחנו נמלא בכלים מהבית ונציל את כדור הארץ. בנוסף, אני קורא ליזמים להחליף את שקיות הניילון בשקיות מעור של עופות או מטופו, שייקראו "שקיות חופש" או "שקיות מן הצומח".
מובן שקיימת גם האפשרות שחוץ מארגוני הגנת הסביבה, עומדים מאחורי חוק השקיות גם אינטרסנטים כמו ארגון יצרני שקיות הבד והסלים הרב־פעמיים. מצד שני, אולי בעתיד יתפרסם תחקיר שיחשוף את העובדה ששקיות הבד מסרטנות וסלי הקניות עם הגלגלים דורסים את אוכלוסיית חלזונות המדרכה הנכחדת, שלא לדבר על כך שכדי לייצר אותן מעסיקים ילדים אפריקנים תמורת עשר אגורות (או שקית) ליום עבודה, ואנחנו ניאלץ להתנצל בפני שקיות הניילון על כך שזיהמנו את שמן הטוב. √
