האולימפיאדה למדינות העולם היא קצת כמו ליל הסדר עבור משפחות בישראל: כל כמה שנים התיק הזה נופל על מישהו אחר שצריך לארח, לסדר, לארגן,להיות נחמד לאורחים ולדאוג שהכל ידפוק טיפטופ. בשני המקרים גם מדובר במפגש טעון , תחרותי, בין עדות ולאומים שונים שלא תמיד נגמר יפה. אז נכון שבאופן כללי ישנה התלהבות והתרגשות לקראת האירוע, אבל האם באמת יש סיבה? האם האולימפיאדה זה טוב או רע לנו?
למי האולימפיאדה טובה? קודם כל לקבלנים . המדינה המארחת בונה אצטדיונים ובתי מלון במיליארדים, שופכת כמויות מטורפות של בטון רק כדי לארח כמויות של תיירים מכל העולם ובעורמה לקחת מהם חזרה את הכסף שהושקע . מדי פעם נשמעים קולות בעד אירוח האולימפיאדה בישראל. אני מציע לא לקבל החלטות נמהרות . נמתין לתוצאות ועדת החקירה בנושא קריסת עמוד התאורה בהר הרצל, נחכה שהקבלנים של גשר המכבייה ישתחררו מהכלא, נחליף מלה עם ממציא הפלקל ואז נחליט על מי להטיל את המשימה. האולמיפיאדה עושה טוב גם לאלכס גלעדי. גם אם לא נשיג חצי מדליה תמיד יהיה לנו את אלכס. ניצב שם בלוק הבינלאומי, מלא כבוד, קורן מאושר, לבוש היטב ונותן לנו הישראלים הקטנים הרגשה שהשמיים הם הגבול… בתנאי כמובן שאתה בכיר ב NBC .
הדבר הכי טוב באולימפיאדה זה כמובן טקס הפתיחה. תמיד גדול צבעוני ומהודר ומצעד המשלחות הבלתי נגמר. אני תמיד בלחץ שהלפיד יכבה ולאף אחד בקהל לא יהיו גפרורים, ויאלצו לשלוח את אחד האצנים לקפוץ לפיקדילי לקנות מצית. מכיוון שמדובר באנגליה אני מציע לספורטאינו לשים לב לנושא הנהיגה בצד שמאל. הבריטים הנודניקים עדיין מסרבים ליישר קו עם שאר העולם ויש בהחלט מצב שהשינוי בכיוון יבוא לידי ביטוי גם במסלול הריצה או חמור מזה, בתחרות הטלת כידון. ראו הוזהרתם.
.
אבל בתכל'ס האולימפיאדה היא אירוע בעייתי למי שלא משתתף בו. בכדורגל או כדורסל אתה מזמין אליך חברים , עוצר בפיצוציה ומעמיס גרעינים ופיסטוקים. בערב החבר'ה יושבים עם בירות מול המסך, מתווכחים עם עצמם ומקללים במשך 90 דקות את היריב, את הפרשנים ואת העולם כולו.
לעומת זאת, אם תזמין חברים לצפות בלוסיאן בולט בריצת 100 מטר, התחרות תיגמר עוד לפני שפיצחת פיסטוק אחד. אחרי 10 שניות הכל נגמר ואתה תקוע עם קילו גרעינים שחורים ועשרים חבר'ה שלא רוצים ללכת הביתה.על מה תדברו עכשיו, על שחיה צורנית?. החוק הלא כתוב קובע שגברים חייבים שענף הספורט שהם צופים בו יהיה משהו שהם עצמם יכולים לשחק. כדורגל וכדורסל הם דוגמה מצוינת כי תמיד אפשר ללכלך על השחקן שלא הבקיע או שאינו יודע למסור. אבל איזו הנאה אפשר לשאוב מצפייה עם האישה בהתעמלות קרקע ? מה תגיד למראה מתעמל גרוזיני שכשל? איזה אפס , אני לא הייתי נופל מהקורה הזו אחרי שתי סלטות ובורג באוויר ? זה לא אמין.
יש כמה מקצועות משונים באולימפיאדה. למשל הדיפת כדור ברזל. אני תמיד שואל את עצמי האם צריך לאימונים להביא את הכדור מהבית, או שהוא מחכה לך במקום . גם סייף נראה לי קצת לא שימושי. דחילק. היום כל ילד יודע שאם אתה רוצה לגמור מישהו עדיף שתבוא אליו עם סכין, ולא תבוא אליו עם חרב דקה בצורת שיפוד ומסננת פסטה על הפנים. זה היה טוב לימי הביניים היום הכל יותר מודרני.
גם ריצת מרתון זה לא איזה שוס מבחינתי. יש לי הרבה כבוד לרצי מרתון אבל אם אני אגיד לכם שזה מעניין אותי לצפות בזה ארבע שעות אז אני אשקר. הקטע המרתק היחיד זה כשהרצים מגיעים לנקודות השתייה ויש רגע של מתח "יצליחו לתפוס את הכוס בלי שהמים ישפכו או לא?" לרוב התשובה היא לא. בעיניי היופי במרתון זה שעם יריית הזינוק אפשר ללכת לישון, להתעורר, לצאת לסידורים, לפגישות, ועדיין להספיק לפינאלה בתחושה שלא החמצת שום דבר מעניין. חוץ מהקטע עם כוסות המים כמובן..
לגבינו היהודים, צריך להודות בצער שהאולימפיאדה היא לא המגרש הטבעי שלנו. נכון שיש הישגים יפים פה ושם אבל שחר צוברי, אורן סמדג'ה ויעל ארד הם יוצאים מהכלל שלא מעיד על הכלל.
אז עד שנגדל פה דור חדש של מדליסטים, הנה כמה ענפי ספורט שאני מציע לוועד האולימפי לאמץ . פה יש לנו דווקא סיכוי טוב:
הטלת אחריות. אחרי השריפה הכרמל, אסון הר הרצל, המרמרה ומשה קצב, קבלו את המקצוע האולימפי החדש: נושאי תפקידים בכירים שהואשמו ברשלנות מתחרים ביניהם בהטלת אחריות. מנצח מי שהצליח להטיל אותה הכי רחוק או על פרקליט המדינה משה לדור
קפיצה הצידה. חורף, גשם יורד, המתחרים צועדים לתומם על מדרכה כשלפתע איזה מניאק מגיח במהירות, נכנס לשלולית שעל הכביש ומשפריץ עליהם. המנצח הוא מי שמצליח לקפוץ הצידה בזמן ולהישאר יבש.
ריצת אמוק. המתחרים נכנסים לים ושוחים לכיוון המים הרדודים. אחרי כמה דקות מישהו צועק "מדוזה!". בבת אחת הם פותחים בריצת אמוק לכיוון החוף תוך שהם דוחפים זקנות וילדים קטנים. הראשון שמגיע מנצח.
קפיצת במות. ערב העצמאות, זיקוקים, קצף ותירס חם ב 20 שקלים. קבוצת אמנים וזמרים מתחרים ביניהם מי יספיק לקפוץ בין הכי הרבה במות בערב אחד. לא משנה מי מתחרה, אייל גולן לוקח בהליכה.
התעמלות קקה. ענף אולימפי שנולד בגינה הקרובה לביתכם. המתחרים מטיילים להנאתם בגן הציבורי ותוך תרגילי גמישות והפגנת אקרובטיקה מנסים לעקוף גללי כלבים שלא נאספו ונותרו על הדשא . המנצח בתחרות מקבל נעל חדשה
סחיטה צורנית. בעלי עסקים קטנים (עדיפות למסעדנים) נסחטים בצורה יצירתית על ידי עבריינים, כשמדי פעם לאורך המסלול מגיחים אופנוענים שיורים לעברם ונמלטים מהמקום. מנצח מי שנשאר חי.
ובנימה אופטימית זו נאחל הצלחה למשלחת.
