pdf . להדפסה בימים האחרונים מלווה אותי שיעול טורדני, קולני ומעצבן. סוג של התקררות, שניסיון העבר מלמד שתחלוף מתישהו – כנראה יום אחרי שאצא סופית מדעתי. כמו הרבה תופעות בגופנו, כאב הגרון מופיע פתאום, בלי להודיע מראש או לתלות מודעה בנוסח "מיתרי קול יקרים, החל ממחר נערוך מסיבת חיידקים בגרון שלכם, סליחה על ההפרעה". האירוע מתחיל בעצימות נמוכה, ומשם מתגבר ומידרדר בהדרגה, עד שמגיע הרגע שבו אתה מבין שזהו, אתה נגוע בהשתעלות פוֹרטה למתקדמים. השיעול פנים רבות לו. מלבד המעשנים, ששיעולם אומנותם והם כבר לא שומעים את השיעול של עצמם, יש גם את אלה שבמהלך שיחה משתע�

בלבול, תגובות איטיות ומהוססות, ריצודים לא רצוניים, מחסור באנרגיה, פגיעה בזיכרון. אחרי כמה שבועות קשים הבנתי שהדבר שפחדתי ממנו יותר מכל, קרה. הלך לי האייפון.

הבחירות כבר כאן, ובחודשים הקרובים נופצץ בקמפיינים של כל מי שרואה את עצמו ראוי להנהיג אותנו, או שסתם אין לו משהו טוב יותר לעשות עם עצמו בארבע השנים הקרובות. מפלגות חדשות יצוצו, מפלגות ישנות יתפצלו, מינה צמח תרים טלפון, פוליטיקאים ישבחו את עצמם בגוף שלישי, השמצות יעופו לכל עבר, ויום אחד אחרי, המושמצים יישבו לצד המשמיצים באותה "ממשלה מצוינת לעם ישראל".

אחרי לכתי אני מצפה שיציבו את ארוני במקום שמאפיין את העשייה שלי. נניח, מול סניף שיפודייה

למה ההתמכרות החדשה שלי היא סדרת טלוויזיה על קשישים עם בעיות בערמונית

יגאל בשן היה הזמר הראשון שהערצתי כילד. הייתי בן 11, שרתי בקולי קולות את הלהיט שלו "אין לי יותר מה לומר", הסתובבתי בבית בפוני חלק כמו שלו ואספתי מ"להיטון" את הפוסטר שלו בחלקים בגודל אמיתי. הפוסטר והשיער החלק שלי לא שרדו יותר מדי זמן, אבל יגאל המשיך לקריירה מפוארת.

רק אם תקפידו על משמעת אכילה בחנוכה, תוכלו להימנע מלהגיע לפורים כשאתם מחופשים לפיל