pdf להדפסה באמצע הלילה התעוררתי משנתי בעקבות מיחושים מרגיזים בבטן. ברגעים הראשונים ניסיתי להסתובב לצד השני, להתכחש להם, לחפף אותם, להגיד שזו טעות בכתובת ושימשיכו לשכן ממול. אבל הם המשיכו להציק, ומצאתי את עצמי ערני ועצבני. הדבר הראשון שעושה אדם מסוגי זה לחשב את הנזק. לשם כך אני חייב לדעת בדיוק מה השעה, כדי למקם את עצמי על ציר הזמן, להבין כמה שעות כבר הספקתי לישון, ומה פוטנציאל ההפסד והסבל שצפוי עד לשעת ההשכמה המתוכננת. ידעתי שלמחרת יש לי יום עמוס, וחישבתי שאם לא אצליח להירדם בחזרה, ישנתי שעתיים־שלוש בלבד, מה שמבטיח לי יום נטול פוקוס ומלא בפיהוקים, עצבים

הגיע הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון, עם היכל תהילה ומוזיאון נצנצים. ככה נוכל לעקוץ עוד תיירים

עכשיו כשהחזית בעזה נרגעה, אפשר לעבור לאזעקות צבע ורוד עם פאייטים ולחשוב איך ננצח באירוויזיון

בטקס בהר הרצל דרושים סמלים יותר נאמנים לחיינו: המסדר ייצור פקק תנועה או ישאיר זבל בכנרת

בלי ששמתי לב הפכתי מ"הצעיר המבטיח" ל"המבוגר המנוסה", בדרך ל"התרח המביך"

איך ליל סדר כשר במסעדה איטלקית גרם לי להבין כמה דברים על חירות ואוכל טעים

חרשתי את צפון אמריקה במסע עם בתי הבכורה. זה נגמר בכמה תובנות על ישראל ועל עצמי