אני בונה את בית המקדש סיימתי את לימודיי בית הספר  לפי הרבה שנים. אם מתעקשים לקרוא למה שעשיתי לימודים . אבל מה שזה לא היה זה נגמר . עולם האקדמיה מסתדר נהדר בלעדיי והמשכתי הלאה. לאחרונה  מצאתי את עצמי עובר חווית לימודים נוספת עם ביתי. היא שבה מבית הספר עם פרוייקט מיוחד שבו היא והדגש הוא על היא , צריכה להכין מודל של בית המקדש. ביתי הציע לקחת קופסת נעליים לתקוע איזה נר ,לגזור איזה חלון ולכתוב למעלה בית המקדש אבל מיד הסברתי לה שאם רוצים להצליח בחיים , חשוב להשקיע ולתת למורה להבין שחקרת את הנושא לעומקו . הבת שלי הרימה גבה משכה כתף אמרה שאני חופר לה בראש וביקשה

עוד הרבה לפני שהכל התחיל, קיבלתי החלטה שבחג הזה אני לא אוכל סופגניות. בידיים הנכונות סופגניה טרייה היא לא פחות קטלנית ממל"ט של חיל האוויר: יש בה את כל המרכיבים שיכולים לגרום לבנאדם בריא להפוך לז"ל בערב חיכו לי בבית חברים + סופגניות "מלא זאת בעצמך": מישהו הביא מזרק וכל אחד הוזמן להזריק לעצמו את המילוי הרצוי. שמתי ברקע את "בדד" של זהר ארגוב. הדכדוך הכללי, האבקה הלבנה על הסופגניות והמזרק עשו אווירה מיוחדת

החלטנו להפסיק לעשות קניות בסופר השכונתי ולנדוד לאחד המרכזים הגדולים בפריפריה. מדובר בהאנגר עם תיקרה גבוהה במיוחד ,אקוסטיקה של שדה תעופה, מגוון עצום של מוצרים, וגימיק- ליד העופות מוכרים גם אייפון (!) אחד מהמקומות האלה המכונים "הכי זול שיש","רבע בשקל", "חצי בלירה", "הכל עלינו" "בעל הבית השתגע" או "נשלם לך רק תקנה". כדי שלא ניפול בפח השפע הגדול הכנו רשימה הבטנו זה לזו בעיניים ונשבענו לקנות רק מה שמופיע בה.

המחשב שהוא "לא מזהה את המדפסת"? בואנ'ה על מי אתה עובד? כל הלילה חגגתם כמו זוג אחרי חודש מילואים, השתרללתם בלי הכרה ועכשיו אתה לא מזהה אותה?

אמרתי לפרדו: "דחילק, אם אני לא מקבל שבוע חופש אני קורס". איזה חודש היה לנו. הרג אותנו הראש. זה התחיל קל יחסית, להכניס תולעת למחשב של האיראנים. שלחנו להם קופונים של גרופון לסוף שבוע בצימר מפנק בנתנז, כרטיסים ב-50 אחוז הנחה להופעה של ריטה, ועוד פופ-אפ מעצבן בפייסבוק של מדענית אטום בודדה שמחפשת חבר למטרת ביקוע. אבל המזימה לא עבדה.

בערב שבו התחרה ים המלח על מקומו כאחד משבעת פלאי עולם, ישבתי מול הטלוויזיה דרוך כמו יגאל רביד לפני האירוויזיון. כדי להיכנס לאווירה נתתי לבנות דג מלוח, אכלתי בוטנים מלוחים, שמתי על השולחן מלחייה נגד עין הרע, וכל הערב קראתי לאישתי אשת לוט.

"מה קורה איציק, מה עושה?" חייכתי בנבזיות. "השקעות" ענה איציק וסובב על אצבעותיו מחזיק מפתחות של מרצדס. מיד הבנתי שאני הלוזר ושלפני עומד טייקון בהתהוות.