חזרתי לגלי צה"ל עם תוכנית בוקר חדשה בין שש לשבע. שעה לא קלה, אני מודה, אבל אני בונה על משכימי הקום, אנשי העמל והצווארון הכחול, נהגי המוניות, נהגי ההסעות, פועלי בניין ובעלי קווים לחלוקת פיתות. אני צריך לקום כבר בארבע, מה שאומר שאני צריך להיות במיטה כבר בעשר ולאכול ארוחת ערב כבר בשמונה, ממש כמו ילד בן חמש. חסר רק שאשתי תקרא לי את "הכבש השישה־עשר" לפני השינה, ואני מסודר.