המועצה לקידום המורשת הישראלית, (כן כן, יש דבר כזה. אולי אתם מכירים אותה מהאתר ״נוסטלגיה און ליין״) ערכה סקר שעניינו "הכי ישראלי". עשרות אלפי גולשים התבקשו לדרג את המושגים החפצים האנשים והדברים הכי ישראלים בעיניהם והתוצאות מפתיעות. בשבוע האחרון ניסיתי להבין מדוע בחרו הישראלים כפי שבחרו והאם יש הגיון מאחורי הדירוג. אני לא בטוח שיש לי את התשובות, אבל לפחות הייתה לי סיבה לשבת כמה שעות במזגן ולא לצאת החוצה לאובך המגעיל.

קצב האירועים המהיר של השבוע האחרון השאיר אותי בלי אוויר לנשימה. כותרת רודפת כותרת, מבזק רודף מבזק, והאזרח הפשוט (שזה אני במקרה) עומד משתהה מול צונאמי החדשות ולא מצליח להבין מי נגד מי, למה ומתי.

החבר'ה נהנים, ולרגע אני מרגיש שאולי יש סיכוי שהכל יהיה בסדר. השכנים מצפון ומדרום אף פעם לא נתנו לנו 66 שנים, ודווקא המצב שלהם לא משהו

כשרוב המדינה מבלה את חייה בין גדרה לחדרה, ובסופי שבוע נוסעת לטיולים בצפון, חשבתי שהדרום נותר קצת מקופח. וחבל, כי בכל זאת קורים שם דברים נפלאים. בשלב הזה עוד לא ידעתי מהם אותם "דברים נפלאים", אבל בשיחה עם המערכת נשמעתי בטוח בעצמי, וכנראה זה הספיק.

קורא יקר ,קשה לי מאוד לבוא עכשיו ולקלקל לכם את אווירת החג עם חדשות מבאסות. ,אני לא יודע אם שמתם לב, אבל בעם שלנו יש גם אנשים לא כל כך טובים.

בצירוף מקרים נדיר של רגיעה בדרום, קרן השתלמות שיצאה לחופשי, קופון אטרקטיבי ויום נישואין שנופל באוגוסט אבל בגלל הסיפור עם איראן מי יודע אם נזכה לחגוג אותו - החלטנו לחיות את הרגע ולטוס לשלושה ימים במילאנו.

הזינוק במחירי הדלק גרם לי לקפוץ בהיסטריה מהכורסה הנוחה. מאחר ובפעם האחרונה שבדקתי במשרד הפנים התברר לי שעדיין לא קוראים לי משולם ריקליס,