כל ויכוח הוא "ירייה בתוך הנגמ"ש", כל משחק הגנתי הוא "בונקר", וכל נזיפה בילד היא "חזית" מולו, כאילו מדובר בדאעש קידס • במדינה שמכורה לביטויים לוחמניים, פלא שהטוקבקים הם פגז למוח? (סליחה)
בשבוע שעבר ניסיתי לסייע כאן לבתי הצעירה ולבני דורה, אלה שהביטוי העברי האהוב עליהם הוא "טוּדוּ בוֹם", להבין כמה מאבני הדרך של השפה העברית. חשוב לציין שבתי התרשמה מאוד מהטור, וכששלחתי לה אותו במייל ושאלתי מה דעתה, היא ענתה בפתגם החז"לי העתיק – אימוג'י של קקי מחייך. השבוע, במסגרת המשימה שלי לאחות את הקרעים הלשוניים בעם, אני מבקש לפנות דווקא לבני גילי וקרחתי, ולנסות לסייע להם להתקרב לאנשי דור הפייסבוק והאוחצ'ות. הרי כולנו עם אחד, ואין לנו אקדמיה ללשון אחרת. נתחיל בכמה ביטויים, שעם כל הכבוד לעבר המפואר שלהם, הגיע הזמן להוציא אותם משימוש ולאחסן בב
תביא, תביא את המלח מהשיש". יאמר האדם ליד השולחן לחברו במטבח. נשמע בנאלי אבל מה בעצם קרה פה? הפועל הכפול יוצר הקטנה של הפעולה, כאילו מדובר במאמץ זעיר ושולי, והוא בעצם מזהיר את מעביר המלח שלא יתפוס תחת. שלא יחשוב שזה שהוא העביר ת'מלח מזכה אותו בנקודות כלשהן. מאותה משפחה מגיע גם ה"כבה כבה את האור" , "פתח פתח ת'חלון", "תחליפי תחליפי לו חיתול" ועוד טובות שנשארות בתחומי הבית.