אללה הוא עכבר או דורבן טל לזר
בניגוד לתחזיות האופטימיות של חלקנו ולמשאלות הלב חסרות הביסוס שלי, גם השבוע הרחוב לא נרגע, ובעודנו שותים אספרסו קצר בלי סוכר בכוס קטנה, משתוללים פה ברחוב שליד טרור ורצח.
סטטיסטית, הסיכוי לחטוף סכין נראה לי קטן כמו הסיכוי לזכות בפרס הגדול בלוטו, אבל מי מאמין לסטטיסטיקה? תראו כמה אנשים קונים כרטיסי פיס. זה בטח לא מרגיע את הדאגה שלי לשלומן של בנות משפחתי היקרות.
בלי לעשות מזה עניין, פיתיתי אותן להתיישב איתי לצפייה משפחתית בסרט הרומנטי "רוקי 4" (שבו סילבסטר סטלון מלטף ברוך את יריבו איוון דראגו האיום), ובעוד שניים רומנטיים לא פחות של שובר הלבבות והלסתות סטיבן סיגל. "לא יזיק לכן ללמוד קצת איך להתגונן", אמרתי להן בהודפי את כיסי ההתנגדות וקריאות המחאה ("מה זה הסרט הזה? אמרת משהו רומנטי לכל המשפחה, לא חשבנו שאתה מתכוון למשפחת פשע").
המשכתי לתהות איזה אמצעי הגנה ראוי שאנקוט אל מול המצב החדש. חשבתי לשים בלילה אקדח מתחת למזרן, אבל אז נזכרתי שאין לי אקדח, ולמעשה, גם אין לי מזרן מספיק עבה. על נונצ'אקו ויתרתי אחרי שהבנתי סופית שאני אמנם מהאייטיז, אבל לא יפני.
כשכבר כמעט נואשתי ממציאת פתרון הגנתי הולם, הפנתה הגברת את תשומת ליבי לכך שכבר כמה זמן פוקדים את החצר שני דורבנים
√ √ √
כשכבר כמעט נואשתי ממציאת פתרון הגנתי הולם, הפנתה הגברת הראשונה את תשומת ליבי לכך שזה זמן חוצים מדי לילה את חצר ביתנו שני דורבנים. מדובר בחיה די מרשימה, מעין הכלאה בין קיפוד לטווס. הם עטורי קוצים חדים וארוכים כמו קיפוד שיצא מפרופורציות ומשוויצים בזה כמו טווס בשבוע האופנה. מדי חצות אנחנו רואים אותם מגיחים בנונשלנטיות מתחת לעמודים שבקרקעית הבית, עושים סיבוב דאווין בשכונה וחוזרים בחזרה.
פתאום נפל לי האסימון (או הסים, אם להתעקש להיות מעודכן) – הנה אמצעי ההגנה המושלם לבית בימים של טרור: מישהו מרשים, שמבין בדקירות ולא עסוק בקריאת סמסים. נראה את המחבל שיעז להתקרב לבית שמאובטח על ידי דורבן סמכותי!
יתרה מזאת: בניגוד לכלב, שמטריח את בעליו לקחת אותו לטיול, להאכיל, לרחוץ ולחסן אותו, הדורבן עושה את הכל בעצמו וחוזר הביתה בלי להתלונן ולנבוח על ציפורים.
בדקתי את הנושא בתוכנית הרדיו שלי עם הזואולוג פרופ' צבי סבר. הוא הסביר שהדורבן הוא מכרסם בדיוק כמו העכבר והחולדה, שוקל כ־10 עד 17 ק"ג, ואורכו כמטר. הוא גם יכול להיות קוץ בתחת לרעייתו, כי דורבנים הם מונוגמיים וחיים יחד בזוגות קבועים לאורך כל החיים. תוחלת החיים שלהם היא 12 עד 14 שנים. כמו חצי משכנתא.
החלק הפיקנטי הוא כמובן חיי המין של היצור הדוקר הזה, ואני בטוח שאינני היחיד ששאל את עצמו איך הדורבן והדורבנית עושים את זה. אז מתברר שהם לא רק עושים, אלא הרבה. על פי מחקרו של פרופסור סבר, דורבנים מקיימים יחסים שמונה פעמים בלילה, מדי לילה, וזאת למרות שנקבת הדורבן פורייה רק יומיים בשנה.
סליחה על הכניסה לפרטים, אבל לדורבן השובב יש איבר מין באורך כמעט מחצית מגופו, מה שמסביר איך הוא יכול לעשות את זה בלי להסתבך עם הקוצים של יקירתו. אבל אין רע בלי טוב. אם הבחור לא נותן עבודה בקצב שמשביע את רצונה של הנקבה, הוא זוכה ממנה למכת זנב על האף.
לפי ההיגיון שלי מדובר פה בטיפוסים שיודעים מה זה כיף, ומשלבים זוגיות יציבה עם בילויים ללא הפסקה. מבחינת שעות שינה, הם חיים קצת כמו זמרי רוק. עשיתי חשבון שהם מקדישים לאקט של חמש דקות ולפורפליי של עוד עשרים משהו כמו ארבע שעות בלילה. ודבר אחד בטוח: מיגרנות אין שם.
שנים חונכנו על העובדה שהשפן הוא היצור הפעיל ביותר בטבע, וכשרצינו להחמיא לחבר שהראה יכולות יוצאות דופן, קראנו לו "כלי", "אריה", "פטיש" ו"קנאקר". מתברר שהכינוי הנכון הוא בכלל "דורבן".
למדתי גם שהדורבנים מגדלים רק שני צאצאים, ואם נולד שלישי – אחיו הבוגרים יהרגו אותו. אולי בגלל שעם שלושה ילדים בבית באמת בלתי אפשרי להמשיך לעשות את זה שמונה פעמים בלילה. הפרופסור הסביר שאת הדורבן אפשר לגדל כחיית מחמד, וכשעשה זאת בזמנו, היה הדורבן שלו שורט את המקרר כשהיה רעב.
המידע הזה שימח אותי וחיזק את אמונתי שהדורבן יכול להיות התשובה לגל הדקירות, בבחינת עין תחת עין וקוץ תחת שן. שאלתי את הפרופסור אם הדורבן יהיה מסוגל לקבל ממני הוראות תקיפה, ואם הוא יידע להעיף את חיציו לכיוון רוצח עצבני המצויד בקולף מלפפונים.
הפרופסור ציחקק בבוז ואמר שאין חיה שיודעת להעיף חיצים בסגנון כיפת ברזל. הדורבן הוא טיפוס פסיבי שאינו תוקף, וכשהוא מזהה אויב הרודף אחריו ומאיים עליו, הוא נעמד במקום, משחק אותה מסכן, ואז הנמר, השועל או הכלב חוטף את הקוץ בהיתקלות עימו.
פתאום הבנתי שמתחת לביתי מתגוררת משפחה של סקס־מניאקים עם יכולות, גדלים ותיאבון מיני מעוררי קנאה, שמדי לילה הופכת את החצר שלי לגירסה הפרועה של אלנבי 40. האם זה אחראי להשאיר את רעייתי ואת שלוש הבנות לבד בבית עם חיית מין פראית שכזאת?
כרגע אני שוקל לקחת איתי את הגבר הדורבן לפעילויות מחוץ לבית, מה שיפתור שתי בעיות: גם יספק לי הגנה מסכינאים ברחוב וגם ירחיק את שחקן הפורנו הקוצני מבנות משפחתי. הדורבנית תוכל בזמן הזה לשמור על הבנות, והן בתמורה ישמחו לעשות לה מניקור בקוצים.
נכון, סיבוב יומי איתי ברחבי העיר יכול לבוא על חשבון שעות השינה של הדורבן החרמן, לפגום ברמת האנרגיה ולהרוס לו את התוכניות ללילה. אבל אין מה לעשות. ברגעי משבר כולנו צריכים לוותר קצת למען הכלל.
אם הוא יזדקק לעזרה ויבקש יפה, אדאג בלילה להשמיע לדורבנית את השיר של להקת הדורבנים ״שוב הדיסקו כאן״, עם השורה הרלוונטית: ״רגליים בפישוק ויד אחת למעלה/ ג'ל בשביל הלוק, מחשוף עמוק אם בא לה/ תזיזי את התחת, תניע ת'אגן/ שמח שוב במודה, הקצב בלאגן/ שוב הדיסקו כאן״. √
