פתאום אני רואה את האור הזה שתמיד מדברים עליו. אור לבן שמגיח ממסדרון ארוך וחשוך. התחלתי ללכת לעברו וככל שהתקרבתי הוא התחזק. זה היה האור בשירותים. שוב מישהו לא כיבה. כמה עלוב. הכל עובר לי בראש. בנקים, נכסים, חובות,איך אישתי תסתדר בלעדי? היא לא יודעת איפה תיבת הדואר שלנו. האם היא תתחתן שוב? משולם ריקליס כבר תפוס ואני לא בטוח שהוא יוכל לרוץ אחרי האופניים של הקטנה. מעניין אם תיסלם ישירו בלוויה? זה עשוי להיות קצת רועש. המחשבה על ההפקה המסובכת של הלהקה בלוויה שלי, מתישה ומרדימה אותי. זהו אני לא מת.

הוזמנתי למפגש חצי אינטימי בנושא שלום עם ג'ייסון אלכסנדר. ידעתי למה הזמינו אותי: כבר שנים שבחוגי הדיפלומטיה הבינלאומית בטוחים ש"האשם תמיד" הוא ערבי שמכיר את שני העמים, ולכן יכול לקרב ביניהם. אגב, אני מעולם לא הכחשתי. לא פראייר

למה לעזאזל לא התמקמנו באוגנדה? אז אין שם חומוס, אז מה. אחרי כמה דקות הגיע בעל המקום ובידו צלוחית עוגיות. "את העוגיות האלה מכינה סבתא שלי. לא אכלת כזה בימי חייך". הודיתי לו במנוד ראש וליוויתי את המבט שלי בהטיה קלה למטה והצידה בתנועה סיבובית לכיוון המטבח, כדי שיבין שזה המסלול המומלץ. הרי באתי לעבוד, לא לדבר. אבל הבחור התיישב לי על העורק. "תטעם! אני חייב לשמוע מה אתה אומר. זה מאיתנו"

i was אפליקציה המאפשרת לך לסרוק את השומר בכניסה לקניון ולגלות מה היה משלח ידו ברוסיה. פיתוח נוסף שכדאי לקדם באותה סידרה הוא ה idafni. אפליקציה לסריקת גופו של מפגין חברתי ברוטשילד המזהה האם הוא באמת בעד המחאה או סתם בא לחפש בחורות זורמות. inana כשאתה מגיע לירקן או למוכר הגרעינים הקרוב לביתך תמיד יש את התחושה שאולי הוא מחביא מאחורה את הנענע הטריה או הגרעינים הטובים ומנסה לדחוף לך את הישן, ולהפטר ממנו על הגב שלך. קבלו את ה inana אפליקציה לגילוי ירקות טריים יותר.

הוא לקח אותי בלילה לחצר של איזה בית פרטי וביקש ממני לנסר לו עם סולם כמה ענפי דקל. בהתחלה חשבתי שזה חצר של חבר שלו או משהו כזה אבל כשבעל הבית יצא עם נשק התברר לי שאף אחד שם לא מכיר את משה. אחר כך ניסרנו ענפים משדרת דקלים בכביש חיפה תל אביב . כנראה זה מותר פה. מסתבר שענפי הדקל משמשים את היהודים לכיסוי הבקתה כגג.

הרהרתי בתוכנית פעולה ונזכרתי במשהו שאמר לי פעם חבר. קטע הזוי על איזה מורה על סקטים. כשהוא סיפר לי על זה, צחקתי לו בפנים. שאני אזדקק לשירותיו של מורה לאופניים?? מה הלאה, מורה לקומזיץ? פחחח. אבל היום אני אדם צנוע יותר, ובעיקר מפוכח. גילגלתי את הנושא ברשת ומצאתי את הגאולה. קראו לה יוסי.

התקשרתי ליאיר לפיד, לקבל איזה טיפ קטן. בכל זאת יש לו טור נחשב כבר שנים. הוא ענה לי בשקט שקצת קשה לו לעזור לי באמצע הגשת מהדורת יום שישי ומאז הוא לא מחזיר טלפון. כשירוץ לפוליטיקה הוא יחפש אותי..