אמרתי לפרדו: "דחילק, אם אני לא מקבל שבוע חופש אני קורס". איזה חודש היה לנו. הרג אותנו הראש. זה התחיל קל יחסית, להכניס תולעת למחשב של האיראנים. שלחנו להם קופונים של גרופון לסוף שבוע בצימר מפנק בנתנז, כרטיסים ב-50 אחוז הנחה להופעה של ריטה, ועוד פופ-אפ מעצבן בפייסבוק של מדענית אטום בודדה שמחפשת חבר למטרת ביקוע. אבל המזימה לא עבדה.

בערב שבו התחרה ים המלח על מקומו כאחד משבעת פלאי עולם, ישבתי מול הטלוויזיה דרוך כמו יגאל רביד לפני האירוויזיון. כדי להיכנס לאווירה נתתי לבנות דג מלוח, אכלתי בוטנים מלוחים, שמתי על השולחן מלחייה נגד עין הרע, וכל הערב קראתי לאישתי אשת לוט.

"מה קורה איציק, מה עושה?" חייכתי בנבזיות. "השקעות" ענה איציק וסובב על אצבעותיו מחזיק מפתחות של מרצדס. מיד הבנתי שאני הלוזר ושלפני עומד טייקון בהתהוות.