האיומים שבכל סדר וסדר קמים עלינו לכלותנו, והטיפים שיסייעו לכם לעבור את התופת המשפחתית בשלום

איכשהו התגלגלו הדברים כך שהגברת הראשונה והבת מצווש השלישית נסעו השבוע לטיול של שבועיים בחו"ל. יש שיגידו מקריות, ויש שיגידו מזימה זדונית, שתוכננה בקפידה על ידי מישהי שרצתה לחסוך מעצמה את המשפחתולוגיה של פסח, הפקקים, הקניות והניקיונות.

הצום נגמר, זללתי חתיכת עוגת דבש עם כוס תה, והלכתי עם חבר לתקוע יתד ראשונה לסוכה. אחרי יומיים הלכתי איתו להביא סכך. הענפים לא נכנסו לאוטו, אז כמנהג המקום, קשרנו אותם לבגאז' וגררנו על הכביש. הסכך אסף יפה את כל הלכלוך, ועכשיו הוא מטפטף אותו לתוך הצלחות של האושפיזין. בינתיים הם לא מתלוננים. הזמן בסוכה, בעיקר בלילה, כשהכוכבים מנצנצים מבין הענפים, מביא איתו הרהורים ומחשבות. אני רוצה לשתף אתכם בכמה מהם.

המועצה לקידום המורשת הישראלית, (כן כן, יש דבר כזה. אולי אתם מכירים אותה מהאתר ״נוסטלגיה און ליין״) ערכה סקר שעניינו "הכי ישראלי". עשרות אלפי גולשים התבקשו לדרג את המושגים החפצים האנשים והדברים הכי ישראלים בעיניהם והתוצאות מפתיעות. בשבוע האחרון ניסיתי להבין מדוע בחרו הישראלים כפי שבחרו והאם יש הגיון מאחורי הדירוג. אני לא בטוח שיש לי את התשובות, אבל לפחות הייתה לי סיבה לשבת כמה שעות במזגן ולא לצאת החוצה לאובך המגעיל.

האם ל"ג בעומר הוא חג דתי? אירוע לאומי? המצאה של ארגוני המורים כדי לקמבן עוד יום חופש? כמו בשאלת הכשרות של פריכיות אורז, הדעות חלוקות

דווקא מפני שאנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו מרגישים נוח להעביר עליה ביקורת. לא שאין על מה. במדינות, כמו עם בני זוג, אין דבר כזה "מושלם". מותר לבקר ולקטר, אבל מומלץ גם לחשוב חיובי. רופאים טוענים שלחייך זה טוב ללב ובריא לעור הפנים. אנשים פסימיים ומתוחים מפתחים אולקוס, לחץ דם וקרחת, ומהברוך הזה, תאמינו לי, אין דרך חזרה. אם לא קלטתם עד עכשיו, אני מאנשי חצי הכוס המלאה. אחד שמעדיף לחפש את הטוב בכל דבר ומאמין שאם מחפשים, בסוף מוצאים. אז הנה רשימה קצרה של דברים ישראליים שהם בבחינת "לעשות מהלימון לימונדה". או כמו שאני אוהב לקרוא לזה: "לעשות מהפיתה פיצה".

אם מו"מ קואליציוני, הסכמי עודפים ובלוק חוסם הם הדברים שיעשו בקרוב כאב ראש לפוליטיקאים - לנו, האנשים הפשוטים, צפויים קשיים מסוג אחר