מבט מהיר בלוח השנה הבהיר לי סופית שספטמבר הולך להיות חודש קשה. וזה לא רק בגלל המתיחות סביב סוריה, הדחיפות שחטפתי בתור לערכות המגן, והדילמה האם לחסן את הקטנה או לא. באיחור קל התברר לי שתכניותיי לחזור לשגרת חיי אחרי החופש הגדול יאלצו להידחות. החגים הגיעו השנה מוקדם מהצפוי וללא הודעה מוקדמת והנה ערב ראש השנה כבר חל ברביעי, והחג בחמישי מתחבר באלגנטיות עם שישיבת. למהדרין שבינינו צום גדליה קורה ביום א' ובסוף שבוע הבא זה כבר יום כיפור. אחרי שתתאוששו מהצום, לא תספיקו לתת שלושה ימי עבודה והופ נוחת עלינו חג סוכות. לא זו בלבד שהחודש אין כמעט ימי עבודה שנוכל ל
בניגוד לחגים אחרים, הקונצנזוס סביב חג השבועות מושלם. זה חג שכולנו אוהבים. הוא קליל וזורם, אין בו טקסים דתיים, הוא לא מחייב התכנסות משפחתית רחבה וגם לא העברת פיירקסים וסירים מיד ליד. והשנה יש גם בונוס - מזג אוויר נפלא ושלושה ימי חופש רצופים. בואו נאמר שאם היתה תחרות בינלאומית בהשתתפות חגים מכל העולם, אנחנו היינו שולחים את שבועות. זה חג של דוז פואה. ובכן, מה קרה שהשנה עלו בראשי מחשבות כפירה?
עבור רוב האזרחים ערב יום העצמאות הוא הזדמנות מצוינת להיגרר עם הילדים לכיכר העיר, לפגוש שם תושבים אחרים, לראות את הזיקוקים וללכלך יחד על ראש המועצה. אבל אני לא רוב האזרחים. בתור חבר בלהקה שטרם נס ליחה (לשמחתי...), את חגיגות העצמאות שלי אני עורך מדי שנה על במות הבידור מול עם ישראל ואשתו.
אני מודה בצער שהמנון המנפנפים, שכתבתי אי שם בשנות השמונים, הוא אחד השיאים של יצירתי הדלה. אני רוצה להשאיר אחריי ספר שעל כריכתו יודפס באותיות זהב: מדריך המנגל השלם מאת ניצני ובניו על האש. חלומי הוא שנכדיי וניניי יעבירו את הספר מדור לדור, מפיקניק לפיקניק, ינפנפו בו בגאווה (תרתי משמע), יחתכו עליו בצל ויגידו לכל מי שמוכן לשמוע, שסבא יאיר כתב אותו * בעמודים הבאים תמצאו את כל המידע שצברה האנושות בנושא, כולל הסברים ופרשנויות. אתם מוזמנים לניילן את הדפים ולשמור בארנק