לפני שבוע, עם הפסקת האש הארוכה הראשונה ותחושת ה"זה מאחורינו" שהפילה עם שלם, החלטתי שזה הזמן לעלות את המשפחה על מטוס, ולאוורר אותה כמה ימים בחו"ל. הכיוון הכללי היה מוסכם על כולם. חיפשנו מקום לא רחוק מדי כדי שנוכל לחזור במהירות בעת חירום, לא יקר מדי כי גם הנסיעה הזו על חשבון האוברדראפט, ושלא אוהבים בו את ארדואן כי לא בא לי לראות יותר את הפרצוף המשופם שלו.
כשרוב המדינה מבלה את חייה בין גדרה לחדרה, ובסופי שבוע נוסעת לטיולים בצפון, חשבתי שהדרום נותר קצת מקופח. וחבל, כי בכל זאת קורים שם דברים נפלאים. בשלב הזה עוד לא ידעתי מהם אותם "דברים נפלאים", אבל בשיחה עם המערכת נשמעתי בטוח בעצמי, וכנראה זה הספיק.