פתאום אני רואה את האור הזה שתמיד מדברים עליו. אור לבן שמגיח ממסדרון ארוך וחשוך. התחלתי ללכת לעברו וככל שהתקרבתי הוא התחזק. זה היה האור בשירותים. שוב מישהו לא כיבה. כמה עלוב. הכל עובר לי בראש. בנקים, נכסים, חובות,איך אישתי תסתדר בלעדי? היא לא יודעת איפה תיבת הדואר שלנו. האם היא תתחתן שוב? משולם ריקליס כבר תפוס ואני לא בטוח שהוא יוכל לרוץ אחרי האופניים של הקטנה. מעניין אם תיסלם ישירו בלוויה? זה עשוי להיות קצת רועש. המחשבה על ההפקה המסובכת של הלהקה בלוויה שלי, מתישה ומרדימה אותי. זהו אני לא מת.