יומני המרחב המוגן
הייתי בטוח שאינספור מלחמות ומבצעים הקשיחו אותנו והפכו אותנו למחוסנים אבל האזעקה הראשונה הבהירה לי שלא כל כך. זאת אומרת, אני עברתי את זה די בסדר אבל אשתי ממש לא, ומאזעקה אחת לשנייה היא איבדה את זה יותר ויותר. אני דווקא ניסיתי לעבוד מסודר . שמעתי ברדיו שחשוב לשדר לילדים רוגע ושליטה ולקחת את הדברים בפרופורציה, אז הפגנתי קלילות כלפי הסובבים אותי,התבדחתי עם המשפחה ושיחקתי אותה 'לא אכפת לי'. אבל במקום להגיד לי תודה אשתי נזפה בי שאני דביל שכל דבר מצחיק אותו. מה לעשות, כזה אני, וגם בחשכה גדולה אני תמיד מנסה לחפש כמה נקודות אור. ברמה הלאומית המצב היה ל
המשך קריאה