הזמנו את ילדי הכיתה לחגוג עם בתנו הקטנה את בת המצווה במסיבה על חוף הים בערב שישי. קל זה לא היה

האיומים שבכל סדר וסדר קמים עלינו לכלותנו, והטיפים שיסייעו לכם לעבור את התופת המשפחתית בשלום

סיפורנו מתחיל לפני שנתיים, כשאיטלקי לא מוכר בשם ג׳נצני יצר קשר עם המשפחה בפייסבוק. בירור קצר בעץ המשפחתי העלה שאכן יש לנו איזה סבא רבא משותף, ואבא שלי אפילו הצליח להבין את הקשר המדויק.

אצלנו בבית נהוג לציין את חגיגות האוברדראפט בשיחה זוגית בנושא "הוצאותינו לאן". משום מה, היוזמה לשיחה מגיעה תמיד ממני

הקטנה שלנו מתקרבת ליום הולדתה ה־12, וכולנו יודעים מה זה אומר. באומות מסוימות זה הזמן לנישואים מוקדמים, ובאחרות - לעבודת פרך בבתי מלאכה לייצור אייפונים. אבל בתרבות מתקדמת ושפויה כמו שלנו מסתפקים בקרנבל בת מצווה, בגודל של פסטיבל בומבמלה. חגיגה אינטימית בהשתתפות צלמים, מפיקים, במאים, שפים, מהנדסי מזון וזוג הורים, שמנסה להבין איך הוא קשור לכל הקרחנה הזאת.

סוג המטען שאתה מבקש הוא סמל סטטוס, שמגדיר אותך בעיני הסביבה. אם תבקש במפגש חברתי מטען לדגם חדש של טלפון, תקבל את מבט ״סחתיין על האייפון 6 סמ"ך״, וכולם יידעו שאתה מצליחן, בזבזן, או טחון מהבית. אם תציג דגם ישן יותר תקבל מבטי רחמים, התנשאות ותקווה לעתיד טוב יותר, שלא ישתנו גם כשתנסה להסביר שקיבלת את הטרנטה מהעבודה או ש״זה של הילד, כי שלי נרטב״.

בעבר מצאתי את הדרכים לתרום להשכלה של בנותי. השאלה היא האם הטריקים שעבדו ביסודי ובתיכון יהיו שימושיים עבור בתי גם באקדמיה?