שליחנו המיוחד התקשר לרבקה מיכאלי ודרש בשלומה בימים טרופים אלה, שמרגישים כמו יום אחד ארוך שלא נגמר

מהתיאטראות הסאטירים שלפני קום המדינה, דרך הלהקות הצבאיות וכוורת ועד תכניות הטלוויזיה ויוטיוב: מוזיקאים וקומיקאים מספרים על הקשר העמוק שבין צחוק ורוק ועל החיבור הטבעי שבין הומור ומוזיקה.    

חנוך לוין, מחזאי, במאי, סופר ומשורר. נולד בתל אביב בדצמבר 1943 ונפטר לאחר מחלה קשה באוגוסט 1999. במשך כשלושה עשורים ברא חנוך לוין במחזותיו עולם תיאטרלי פואטי, עגמומי ונטול חמלה. הגיבורים שלו היו קטנוניים, כושלים ועלובים, והם שיצרו את הקומדיה החנוך לוינית, שהבוטות והעדנה מתערבבים בתוכה בדיוק מרהיב. הוא הרגיז והצחיק אותנו, מתח עד למקסימום את גבולות הסאטירה והגדיר מחדש את חופש הביטוי. אידיאליסט שבאמצעות ההומור רצה להפוך את החיים למקום טוב יותר, ואם לא, אז לפחות את המוות. מחזותיו תורגמו לכ- 25 שפות שונות, והם מועלים ערב ערב, בכל זמן נתון על הבמות השונות בארץ ו�

אז מהו הקשר בין פוליטיקה להומור ועד כמה הם משרתים זה את זה? איך שינה עידן הערוצים המסחריים את ההופעות של הפוליטיקאים בתקשורת והאם חוש הומור הוא מצרך חובה בקריירה של פוליטיקאי מצליח? עד כמה מושפעים אנשי ציבור מסאטירה, והאם היא משפיעה על ציבור הבוחרים? ומה עדיף, חיקוי בוטה ומעליב, או שלא יתייחסו אליך בכלל?