לא איש של צום אנוכי, ויעידו על כך בדיקות הדם שלקראתן אני נאלץ לצום מ־7 בערב עד 7 בבוקר. דקה אחרי שמקיזים את דמי, אני רץ לקפטריה

יום ההופעה של הרולינג סטונס היה חם בצורה קיצונית. התכנון היה להגיע לפארק עם הגברת הראשונה של הרוק, ומייד בתום ההופעה לומר לה שלום ולטוס לאולפני גלי צה"ל. שם, בדיוק בחצות, היתה אמורה להתחיל תוכנית ספיישל עם עילי בוטנר ומוסיקאים נוספים, שבה גם אני מתארח. משימה לא פשוטה.

אני מודה, ההבנה שלי במכוניות היא קטנה מאוד עד שלילית. בניגוד לגברים אחרים שנהנים מזה, אצלי כל כניסה למוסך מלווה בחיוורון קל ומבוכה כבדה. זה מזכיר חדר לידה של פעם.

הרהרתי בתוכנית פעולה ונזכרתי במשהו שאמר לי פעם חבר. קטע הזוי על איזה מורה על סקטים. כשהוא סיפר לי על זה, צחקתי לו בפנים. שאני אזדקק לשירותיו של מורה לאופניים?? מה הלאה, מורה לקומזיץ? פחחח. אבל היום אני אדם צנוע יותר, ובעיקר מפוכח. גילגלתי את הנושא ברשת ומצאתי את הגאולה. קראו לה יוסי.