קצב האירועים המהיר של השבוע האחרון השאיר אותי בלי אוויר לנשימה. כותרת רודפת כותרת, מבזק רודף מבזק, והאזרח הפשוט (שזה אני במקרה) עומד משתהה מול צונאמי החדשות ולא מצליח להבין מי נגד מי, למה ומתי.

לא התקשרו. בערב התקשרתי ליידע את החברה שאף אחד לא צלצל. ענה לי מענה קולי. "לעברית הקש 1. לרוסית 2. לערבית 3. לאמהרית 4". הבעיה עם המענים הקוליים האלה היא שאם שכחת את המספר של השפה שלך - הלך עליך. אתה יכול להיתקע שעות עם "לסינית מנדרינית לחץ 25", ואין דרך חזרה.

אני בונה את בית המקדש סיימתי את לימודיי בית הספר  לפי הרבה שנים. אם מתעקשים לקרוא למה שעשיתי לימודים . אבל מה שזה לא היה זה נגמר . עולם האקדמיה מסתדר נהדר בלעדיי והמשכתי הלאה. לאחרונה  מצאתי את עצמי עובר חווית לימודים נוספת עם ביתי. היא שבה מבית הספר עם פרוייקט מיוחד שבו היא והדגש הוא על היא , צריכה להכין מודל של בית המקדש. ביתי הציע לקחת קופסת נעליים לתקוע איזה נר ,לגזור איזה חלון ולכתוב למעלה בית המקדש אבל מיד הסברתי לה שאם רוצים להצליח בחיים , חשוב להשקיע ולתת למורה להבין שחקרת את הנושא לעומקו . הבת שלי הרימה גבה משכה כתף אמרה שאני חופר לה בראש וביקשה

"מה קורה איציק, מה עושה?" חייכתי בנבזיות. "השקעות" ענה איציק וסובב על אצבעותיו מחזיק מפתחות של מרצדס. מיד הבנתי שאני הלוזר ושלפני עומד טייקון בהתהוות.