איך כמעט נשארנו לבד בחג
מבט מהיר בלוח השנה הבהיר לי סופית שספטמבר הולך להיות חודש קשה. וזה לא רק בגלל המתיחות סביב סוריה, הדחיפות שחטפתי בתור לערכות המגן, והדילמה האם לחסן את הקטנה או לא. באיחור קל התברר לי שתכניותיי לחזור לשגרת חיי אחרי החופש הגדול יאלצו להידחות. החגים הגיעו השנה מוקדם מהצפוי וללא הודעה מוקדמת והנה ערב ראש השנה כבר חל ברביעי, והחג בחמישי מתחבר באלגנטיות עם שישיבת. למהדרין שבינינו צום גדליה קורה ביום א' ובסוף שבוע הבא זה כבר יום כיפור. אחרי שתתאוששו מהצום, לא תספיקו לתת שלושה ימי עבודה והופ נוחת עלינו חג סוכות. לא זו בלבד שהחודש אין כמעט ימי עבודה שנוכל להרוויח בהם כמה זוזים ולהחזיר את הכלכלה לאיתנה ואת חשבון הבנק למצב מאוזן ,גם החלום הקטן שלי לשבת בחגים רגל על רגל על המרפסת ולספור ציפורים נודדות , נגוז יען כי מכת ארוחות השישי והחג עומדת ליפול עלינו ובגדול.
התמודדות מוקדמת עם הבעיה שנקראת "מותק אנחנו מארחים בחג" הוא חיוני וכל האמצעים להרחיק ממך את הפיגוע כשרים . האמת שכבר ביוני אשתי ביקשה ממני להסדיר את ענייני המשפחתולוגיה ו"מי הולך לאן" אבל אני כהרגלי חיפפתי. קיבלתי המון הצעות להתארח בשלל ימי החג, אבל לא נתתי תשובה לאף אחד. שיהיו במתח מה יש? הכבוד לארח את משפחת ניצני זה לא דבר של מה בכך. שמרתי את הקלפים צמוד לחזה ושמרתי על פרצוף פוקר. אבל השאננות התגלתה כטעות. אנשים רציניים -לא כמוני- מתחילים לתכנן את ארוחות החג חודשים קודם, בודקים אופציות וסוגרים פינות. אלא שאני עד לפני שבוע עוד הייתי עסוק בענייני יולי-אוגוסט ולא שמתי לב שחגי תשרי, כמו אנקור קטן, מתדפקים על חלוני.
כשכבר מצאתי את הזמן התיישבתי מול המחשב ובניתי בחשאי ומבלי לשתף אף אחד, גיליון אלקטרוני מיוחד המשלב את כל המועדים והארוחות כשמטרת העל היא להימנע ככל האפשר מאירוח . בואו נגיד את האמת. עם כל ה"חג שמח. איזה כיף שבאתם. טוב לראות אתכם.." אירוח בחגים הוא כאב ראש אדיר שאין בו תהילה. שלא לדבר על זה שאחרי שכולם הולכים הביתה אתה עוד צריך לעמוד ולשטוף כלים כמו חמור עד שתיים בלילה ולמחרת לשטוף את הבית ולהחזיר לשכנים את הכיסאות.
ובכן, בטורים של אותה טבלה סודית הכנסתי את כל ארוחות החג, צהריים או ערב , התאריכים והשעות, ואת השורות מילאתי בשמות בני המשפחה המורחבת ואת מרחק הנסיעה אליהם. אחרי כשעה של תכנון מוקפד תוך שימוש נוסחאות מתחום הסטטיסטיקה וההסתברות, הצלחתי להרחיק מאתנו כל סיכוי לאירוח. לא רק זאת אלא שחישבתי שאם הכול יסתדר גם לא נצטרך לצאת מאזור המרכז.
אלה שתוכניות לחוד ומציאות לחוד .לערב ראש השנה תכננתי התעלקות על הורי אשתי , אלא שהטיפוסים המתוחכמים האלה כנראה חשו שמשהו לא טוב עומד ליפול להם על הראש ,והבריזו לבודפסט בדיל של הדקה ה-90. צלצלתי לאחי בתקווה לעזרה אבל הוא רמז לי שהם כבר מסודרים עם המשפחה של אשתו ושנחפש מקום אחר. את אותה תשובה קיבלתי גם מגיסי שהצליח לקמבן לעצמו ארוחה אצל ההורים של אשתו כולל לינה וארוחת בוקר ביום שאחרי (!). הטבלה שבניתי בעמל רב התמוטטה בשניות והקונספציה קרסה כמו מגדל קלפים.
בשלב הזה לא נותרה לי ברירה אלא לשתף את אשתי במצב ולעדכן אותה שאנחנו בדד בחג. בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום. הצעתי לה שניסע לצימר, ניקח איתנו תפוח בדבש, ראש דג ורימונים ונחגוג עם הבנות. את המבט האכזרי שלה אני לא יכול לתאר במלים רק אומר שהוא מופיע אצלי מדי פעם בסיוטים. בצר לי שידלתי אותה לפתוח קבוצה משפחתית בווטסאפ בשם "מי לבד בחג?" כאילו אנחנו מחפשים את מי לארח. התרגיל עבד מצוין ושידר אותות מצוקה לכל עבר. הטלפונים לא פסקו לצלצל ואנחנו נאלצנו לשחק את המשחק ולהגיד " כן אנחנו לבד בחג , מה לעשות .קצת עצוב אבל לא נורא…" בסופו של דבר השתחלנו לארוחה של דוד רחוק שגר בעוטף עזה. הבחור הרגיש חייב עוד מליל הסדר שעבר והוא גם נוטה להתחנף אלי כי הבן שלו רוצה להיות זמר.
תודות לקבוצה סימנתי V על ארוחת ראש השנה וגם פתרתי יפה את שאר הארוחות בתשרי. עכשיו נותר להתמודד עם שאלת הפיירקס ולברר מהי תרומתנו למאמץ הקולינארי. שכנעתי את אשתי ללכת על שיטת "הפשטידה הרוחבית". כיוון שבכל פעם נהיה בבית של מישהו אחר ובהרכב שונה , היא תכין פשטידת כרובית לכול הארוחות ונגמר הסיפור. נקנה עשרה קילו כרובית, נכין עשרות פשטידות, נשים במקפיא ובא לציון גואל. אחרי ששיטת הפשטידה התקבלה בהתלהבות החלטנו ליישם אותה גם לגבי מתנה. במקום להסתובב כמו מסוממים בחנויות לכלי בית ולהתלבט שעות בין מגבות, קערות, מלחיות ופמוטים, החלטנו ללכת על מתנה אחידה. חותך סלט עם ידית מסתובבת. אתה מכניס את כל הירקות ותוך שלושה סיבובים יש לך סלט חתוך דק. חישבתי שנזדקק לחמש ערכות כאלה אבל.. יש מצב שאם נקבל שניים כאלה בתור מתנה ונשאיר אחד אצלנו , נוכל להסתפק בארבע . החלטתי להמר.
עכשיו אני במתח. האם תרגיל הפשטידה יתגלה? האם באמת נקבל חותך סלט? או שאולי נקבל השנה עוד ערכת פונדו שתעלה אבק במחסן? המתיחות גואה ויש לנו גם את אסד לעבור, אז בואו נדבר שוב אחרי הטיל הראשון.
שנה טובה שתהיה לכולנו וגם לשכנים.
