אמת להמיתה – טליק לזר
מחקרים מראים שעם כל החידושים בתחום הרפואה, כמו שינוי הדנ"א, השתלת ראש ישן על גוף חדש והעברה של המוח למחשב תחת תיקיית "המחשבות שלי" – בני דורנו עשויים באמת לחיות עד 120. אם כי לא בטוח שזה יהיה כזה כיף להסתובב עם מוח של בן 80 וגוף של בן 16: הגוף ירצה לעלות על הוברבורד, אבל המוח ירצה שהוא ייקח אותך לקופת חולים.
בהחלט דילמה, ומכיוון שאני מתקרב בצעדי ענק לחצי הדרך, וכבר תוהה לא פעם מה אני צריך לארוז כדי להגיע מצויד היטב לטיול בדרך אל האושר, חשבתי שזה זמן מצוין לבחון כמה מהאמיתות שבהן הלעיטו אותנו כל השנים, ולברר איך נכון לחיות באמת בעידן האין־אמת.
לך אל הנמלה עצל
תמיד רמזו לנו שחריצות היא תכונה חיובית, שהעולם מתחלק לחרוצים ולבטלנים. הראשונים ייזמו, יקימו חברות ויצחקו כל הדרך אל הבנק, וחבריהם העצלנים יהפכו להומלסים, יחיו מתחת לכספומט ויאכלו תדפיסי עו"ש.
אמרו לנו שהחלוצים הקימו את המדינה בזיעה ובטורייה, ושאם נבחר להיות עצלנים, ניאלץ להתכופף ממש נמוך כדי לקחת דוגמה מאיזו נמלה. מהסתכלות רבת שנים בנמלים אני חייב לומר שהביטוי די בעייתי, ואני לא ממש מבין איך דווקא החרק האומלל הזה הפך להיות מודל לחיקוי. מדובר בקבוצה אובססיבית של יצורים קטנים, שיכולים לבזבז שבוע על העברת קליפה של בוטן למרחק של מטר מהמקום שבו הם נמצאים. לא ברור מה בדיוק יוצא להם מזה, ולמה הם לא מסתפקים בלריב עם קליפות בגודל שלהן ולנצל את הזמן שיתפנה לשנ"ץ טוב.
נכון, עבודה קשה והישגים, אפילו קטנים, יכולים למלא את הלב בשמחה. אבל האם לא עדיף לאמץ כמודל יצורים קצת יותר נהנתנים – נגיד, דובים, שחצי מהשנה ישנים ובחצי השני ניגשים לכוורת, מנפנפים משם את בנות הבית העמלניות, ומלקקים דבש בלי הפסקה?
המומחים אומרים שאדם שעובד יתר על המידה הוא וורקהוליק, ושעבודה קשה מדי מייצרת סטרס שיכול לגרום ללחץ דם גבוה, עד כדי מוות. בנוסף, כשאתה עובד קשה מדי, אתה לא רואה מספיק את האישה והילדים, ולא נשאר לך זמן ליהנות. אפילו סטיב ג'ובס, שעשה כמה דברים בחיים, התלונן לפני מותו שהוא היה עסוק מדי בלעשות כסף, ואם היה יכול, היה משנה את סדרי העדיפויות שלו.
בקיצור, תהיו פנדות.
העיקר הבריאות
אומרים לנו שלעשות ספורט זה חשוב, נפש בריאה בגוף בריא וכו'. אז נכון, כשאתה מגיע לחדר מיון ורואה מה קורה מסביב, אתה מייד מבטיח לעצמך שאיך שאתה יוצא מכאן אתה מפסיק עם הקרואסונים, השווארמה והסיגריות, ומתמכר לקולרבי ולטריאתלון.
מצד שני, נבטים זה מדכא, ומרתון זה מדכא פלוס זיעה וכאבי ברכיים. ספורט הוא הפעילות הבריאה הכי לא בריאה שיש. כמה מחבריי הצולעים ביותר הרסו לעצמם את המפרקים והגב עקב פעילות גופנית, והיום הם בקושי מסוגלים לעשות מרתון עם אוטו. יש כאלה שחטפו התקף לב בזמן ריצה או מתו על האופניים תוך כדי שהם לבושים בבגדים צמודים וזרחניים שיושבים להם מוזר על המפשעה.
סביר שאורח חיים בריא יוסיף כמה שנים לחיינו, אבל בינינו – אריכות ימים זה אובר רייטד. מי אמר שלחיות הרבה זמן זה יותר כיף? מי מבטיח שיהיה מי שיטפל בנו? איך נממן את החיים הארוכים האלה? הרי אם נחיה עד גיל 100 ויותר, גם הילדים שלנו כבר יהיו בני 70 ו־80, ואתה לא רוצה שמי שייקח אותך לסיבוב בחוץ בקושי ילך בעצמו.
תמיד אמרו לנו שמה שחשוב זה לא הכמות אלא האיכות, אז אולי אם נחיה קצת פחות, ניהנה קצת יותר.
הגשמת חלומות
אחת המנטרות שמנסים למכור לנו בכל הזדמנות היא ״ללכת אחרי החלומות שלנו״. בגדול זה נכון, למרות שבאופן כללי אני לא ממליץ על הליכה מרובה מדי. אפשר גם לנסוע אחריהם במונית.
בנוסף, כשאתה מגדיר את החלומות שלך, אל תהיה אידיוט. המצליחנים מאוד נהנים לספר לכולם איך הם חלמו על משהו והגשימו אותו, אבל על כל אחד כזה יש מאה אחרים שחלמו להצליח, ומקסימום הצליחו להגיע לפשיטת רגל.
יש המון כאלה שהחלומות שלהם לא קשורים למציאות, שחלמו להיות אלביס פרסלי למרות שהם שרים כמו מלצר בפונדק אלביס. נכון שיש שיר כזה, ״לפעמים חלומות מתגשמים״, אבל כדאי לזכור שגם שניים משלושת הזמרים ששרו את השיר הזה לא ממש הגשימו ונעלמו מהתודעה.
לא בטוח שצריך להגיד לכל ילד שאם הוא רק ירצה, הוא יכול להיות מסי. במקרה שלי, למשל, זה היה יכול להיגמר במפח נפש אדיר, בבזבוז ענק של זמן ובהרבה חלונות שבורים בבית.
אל תשקוט על שמריך
אומרים לנו שאנחנו צריכים להיות מעודכנים ומחוברים, אחרת נישאר מאחור. לכן אנחנו מקפידים לגלוש ברשת, לתקשר בווטסאפ, לעדכן על מצבנו וסטטוסנו ברשתות החברתיות, לשדרג את הסלולרי לטלפון חכם ואז לטלפון מחונן. העיקר להיות בעניינים ולא להרגיש כמו סבא שנוהג בכרכרה.
אבל מי אמר שלרוץ קדימה זה תמיד הדבר הנכון? מתי נדע שאנחנו עוברים את הגבול, או לפחות את גבול הטעם הטוב? האם אדם בן 55 צריך לצלם את עצמו בסנאפצ׳ט עם אוזניים של ארנב תוך שהוא מוציא לשון ירוקה ויורק אש מהאף? האם הגיוני שרמת הביטחון העצמי שלך למשך היום תהיה תלויה במספר הלייקים שקיבלת על תמונה דבילית שהעלית לאינסטגרם, למרות שסיימת להיות תיכוניסט לפני 40 שנה?
עודף טכנולוגיה מגביר את הבדידות, החברים בפייסבוק הם לא באמת חברים, ויותר מדי שעות עם הנייד גורמות לכאבים בצוואר. הטכנולוגיה הרי דפקה להרבה אנשים את החיים, לקחה להם את העבודה ועשתה להם רק רע. עם כל הכבוד לזה שחשוב להישאר עם היד על הדופק, מגיל מסוים, כדאי לשים אותה שם רק בשביל לבדוק שיש דופק.
תחשוב חיובי – יהיה חיובי
זה מוטו יפה, אלא אם כן מדובר בבדיקות איידס. בנוסף, עם כל הכבוד לחיוביות, אי אפשר להתעלם מאמירתו הנבואית של פורטיס, שהמוות אינו מחוסר עבודה. תראו איזה אחלה ביזנס זה מצבות.
זה בהחלט נחמד לחשוב חיובי, אבל איזה כיף זה להיות נרגן, רכלן, קטנוני, מלבין פני חבריו ומשחיר פני חבריו מהפייסבוק!
