נשארנו לבד. הגדולה חורשת לבחינות באוניברסיטה ולא רואים אותה, האמצעית בצבא והקטנה יצאה למחנה קיץ של הצופים לחמישה ימים. חשבתי שאכנס לדיכדוך אבל קרה ההיפך הגמור. הבית כמו שאומר ליברמן, גן עדן. אין טלויזיות פתוחות, אין צלחות זרוקות במטבח, מפלס הכביסה ירד, יש מים חמים בשפע, רק מזגן אחד דולק ואין גרעינים של אפרסק ומישמיש בסלון.
הגברת ואני תהינו איך אנחנו מנצלים את השבוע הזה לחופשה מפנקת אבל העובדה שלילדים יש טלפון נייד גם ביער הזורע לא ממש מאפשרת ניתוק. כמה שעות אחרי שהצופה המהוללת הגיע למחנה כבר צץ לה איזה משהו בעין, היא כמובן שלחה מיד תמונות של המפגע בנייד ואני אבחנתי שמדובר במקרה מובהק של דלקת המרחקים שנגרמת מחשיפה לאבק ומאי חשיפה לטלוויזיה 50 אינץ' בזמן רביצה על ספה. רופא היערות הצופי היה פחות נחרץ, פעם הוא קבע שהיא יכולה להשאר במחנה וכעבור שעה כבר טען בתוקף שהיא חייבת לחזור הביתה בגלל כאב ראש – הוא לא צריך את האחריות הזאת על עצמו זה וואחד כאב ראש. כך שרוב הזמן היינו בדרך לאוטו או בחזרה ממנו מחכים להוראות הרופא, מניעים מנוע ומכבים.
בארץ זה הזמן הכי כייפי בשנה. נכון, ההגה במכונית רותח כמו חרדי במצעד הגאווה, חופרים רכבת תחתית, יש מדוזות בים וארטיק עולה 14 ש״ח; אבל הכבישים פנויים, יש מקומות חנייה וכל הנודניקים בחו"ל
בינתיים, במעין מזוכיזם קייצי סרקתי במוחי את האופציות החו״ליות למקרה והיה מתפנה לי זמן וכסף, וסידרתי את המחשבות כך שארגיש שאני לא מפסיד כלום. העולם הרי השתגע לגמרי ועד כמה שזה נשמע מוזר, כאן בארץ הכי רגוע.
צרפת – תקופה לא טובה לאוכלי הצפרדעים (האם זה אומר שהצפרדעים עצמן שמחות מהפיגועים ואף שוקלות לסייע לטרוריסטים ולהקים את ארגון קרפדעאש?). גם פריס וגם ניס עוד מלקקות את הפצעים של הפיגועים האחרונים ולא בטוח שזה המקום לנסוע אליו. עובדה, היהודים הצרפתים נוהרים בהמוניהם למשרדי התיווך בישראל. מכיוון שהם אחראים לפחות באופן חלקי לעליית מחירי הדיור אצלנו, מן הראוי להעביר את חוק "כל ישראל מסבלטים זה לזה" שיחייב אותם בכל פעם שהם נמצאים בדירתם הישראלית לאפשר לנו לשהות בדירתם הפריזאית ואנחנו בתמורה נשקה להם את העציצים ונוציא את המזוזה לטיול.
הדילים לטורקיה. מאז השאלה אם לכתוב "טורקיה" או תורכיה" לא נראתה דילמה כזו. מצד אחד מלונות מפוארים במחיר מצחיק שמעלים את השאלה אם לא כדאי לטוס לשם רק כדי לישון בלילה על סדין צחור במלון מפונפן לחטוף קבב קטן ולחזור לבלות את שאר היום באילת הבטוחה וחוזר חלילה. מצד שני, בטלויזיה זה לא נראה טוב, פיגועים של דאעש, הפיכות גנרלים, מורים ושופטים מובלים כפופים למעצר ואתה לא רוצה שמישהו שם בביקורת דרכונים יבדוק אם היה לך קרוב משפחה מהסיירת שירד בסנפלינג למרמרה, או שסתם יכריחו אותך להפוך למורה לאלגברה באיזמיר.
קפריסין :ישראלים מכוערים אני מעדיף לשנוא בארץ.פה הם מפחדים לזרוק מיזרונים לבריכה ולשבור דלתות בבתי מלון. באייה נפה אתה גם סובל מהם וגם לא נעים לך מהפדיחה כלפי המקומיים.
גרמניה- לא אוהב את הצליל של השפה הזאת, הסיכוי שעל שפת הבריכה יהיה כתוב ״אכטונג- ריצפה חלקה״ נראה לי מלחיץ, שלא לדבר על האפשרות שגרמני – גם אם הוא רק הדור מן – יכוון אותי למעלית במועל יד. השבוע גם הם חטפו שם יריות מצ׳טה והרוגים, כך שזו לא אופציה.
ריו – לא בא בחשבון. מחלות יש לי בבית והמקום נגוע בנגיף הזיקה. בנוסף, ההכנות לאולימפיאדה בעיצומן ואני מפחד להתקל בסמטה חשוכה במאמנת הנבחרת הישראלית בהתעמלות אמנותית. הבלגן חוגג שם, משום מה סגרו שם את שירותי הווטסאפ, ושבועיים בלי דיווחים מהקבוצה האהובה עליי ״הורי ו׳3״ שלא לדבר על קבוצת "הורי ו 3' בלי זאביק וענת הנודניקים", יהיו משימה קשה מידי עבורי.
ארה״ב – השחורים והשוטרים בסיכסוך מתמשך ולמרות שאני לא בקבוצת הסיכון, עדיף להתרחק. אווירת הבחירות עם הכובעים הדביליים בצבעי הדגל והאס״ק (החיילת לימדה אותי שזה 'אווירת סוף קורס') של אובמה מלחיצים אותי. בנוסף, גם שם כל יומיים צץ מטורף אחר שיורה לכל עבר כי צחקו עליו בבית ספר ובגלל שעל כל תדלוק בתחנה מחלקים שם קלצ'ניקוב חינם.
בארץ לעומת זאת זה הזמן הכי כייפי בשנה. נכון, ההגה במכונית רותח כמו חרדי במצעד הגאווה, חופרים רכבת תחתית, יש מדוזות בים, וארטיק עולה 14 ש״ח; אבל הכבישים פנויים, יש מקומות חנייה, כל הנודניקים בחו"ל (אם החמאס רוצה להרוג ישראלים, כבר עדיף לו לעשות פיגוע במיקונוס) ואתה מקבל עידכונים שוטפים בזמן אמת על הרומן הסוער של האזרח הותיק שימי תבורי. כך שאם אתה לא עושה גלים ונהיה בעצמך נושא בחדשות, שמאלני עם יותר מדי דיעות, חייל שירה במחבל, קצין שמואשם באונס או עובד בתאגיד החדש, מצבך מצויין. ״חופשי זה לגמרי בטלן״ כמאמר השיר ואין מקום שאפשר לסמוך עליו יותר שלא יקרה בו כלום מאשר הסלון שלי.
אם יש לך מזגן תקין ואם הצלחת לנטרל את הילדים ולא נגררת בעקבותיהם לרדוף אחרי פוקימונים, אתה מלך. ישן במיטה שלך בחינם, רובץ בסלון עם תחתונים, לא עומד בתורים, לא נדחק במטוסים, ולא שומע צעקות בשמונה בבוקר מצוות הבידור שמעודד מתעמלים בבריכה לרקוד על פי מנגינת אגאדו.
אני משתדל לא לדבר על זה הרבה רק כדי שלא יקרה כאן מה שקורה בווייז, שמבריחה אותך מהפקק אבל בגלל שהיא הבריחה עוד אלפי מנויים עכשיו כולכם תקועים בפקק אחר. ככה כולם ישמעו שהכי כיף בארץ, יעתיקו ממני ושוב יהיה פה צפוף ורועש. אז סעו לחו"ל, אל תחכו לי, אני כבר אצטרף אליכם בשלב של ריקוד הציפורים.
מעדכן על פגישה מיוחדת עם דני קרמן בטוק האוס נמל תל אביב 6.8.16 בשעה 2100.
קישור לכרטיסים ל ״הצחקת אותי״ יאיר ניצני ודני קרמן
