אפשר קצת שקט?

משפחה בהרעשה

אני לא זוכר מתי בדיוק זה התחיל, אבל יום בהיר אחד, לפני כמה שנים, אשתי ביקשה ממני להפסיק לאכול לידה גזר. היא אמרה לי שהרעש שאני מפיק בזמן הכרסום, ורעשי המשנה הנשמעים בזמן הלעיסה, מוציאים אותה מדעתה, ואם אני לא מפסיק מייד, יש מצב שהיא תירה בי. בהתחלה חשבתי שיש לה סתם יום רע, שהיא קמה עם אנטי לגזר, ושאם אעבור לגמבה יהיה בסדר. כשזה לא קרה הסקתי שהיא פשוט לא מפרגנת לי, וכמו נשים רבות שאני מכיר, קשה לה לראות את בעלה מאושר, גם אם זה לכמה רגעים. אבל היא התעקשה שלא. להגנתה טענה שהלוע שלי הוא תיבת תהודה חזקה במיוחד, וכל ביס שלי נשמע לה כמו רעידת אדמה בדרגה 7 בסולם ריכטר.

√ √ √

כמה ימים אחרי תקרית הגזר הסתבר לי שגם נענוע רגל במכנסי קורדרוי והווש־ווש שנשמע בעקבותיו עושים לגברת הראשונה לא טוב, וגם משיכה באף, שפשוף גרב בגרב, רשרוש שקיות ניילון ומישוש זיפי זקן בני כמה ימים. האמת היא שגם לי יש קולות שאני לא אוהב לשמוע, אבל אף פעם לא דיברתי על זה. אני לא נהנה לשמוע אותה מקטרת שהיא לא ישנה כל הלילה, שיש לה כאב ראש, שכואבת לה הבטן, שנתפס לה הצוואר. אני גם לא סובל את הצליל במשפט "אבא, אפשר כסף?" של בנותיי החמודות. אני שומע את הדברים האלה כבר שנים, אבל לא מגיב. יש גם כמה פוליטיקאים שלשמוע אותם מביא לי את הקריזה. זה קורה כשהם אומרים דברים כמו: "לא יעלה על הדעת", "הגיע הזמן שעם ישראל", ו"זה מה שמרן היה רוצה". אבל מכיוון שאני אדם מתחשב, אני מבליג ומשתדל לא להציק לסביבה עם הבעיות שלי. אשתי, לעומת זאת, הרחיבה עם הזמן את רפרטואר הרעשים שמפריעים לה. ברגע של חולשה היא הודתה בפניי שצליל הנגיסה בתפוח עץ, נפץ הטוסטים, לעיסת מסטיק, שאיבת השלוק האחרון מכוס ברד ופיצוח פופקורן יכולים לגרום לה לקפוץ מהגג. הבנתי שמצבה באמת חמור והחלטתי להפסיק כל פעילות מרעישה שיש בה כדי לשבש את האיזון הנפשי שלה. כשאני לידה אני לא נוגע בשטוחים, קורנפלקס או ביסלי, אני לא הופך דף בעיתון ולא מוצץ עצמות של עוף. כשאני ישן אני משתדל לא לנחור, כשאני חולה אני מתאפק לא להשתעל, אני מקנח את האף רק כשאני כבר נחנק, ואני נושם רק כשאני מוכרח. לאחרונה התחלתי להתעניין בקורס פנטומימה, למקרה שיימאס לה לשמוע אותי מדבר. מכיוון שהיא לא סובלת את צליל העלים היבשים מתחת לרגליה, ביטלנו פעמיים נסיעה לפאריס בסתיו. בגלל שרשרוש שקיות הנייר לא בא לה טוב, אני עוטף לילדות את הסנדוויצ'ים בניילון נצמד, למרות שזה מחייב אותי לקום חצי שעה קודם. על מרק חם אני מתפנק רק במרפסת הקרה, לבד וגלמוד, ובמקום נעלי בית עם סוליה קשה אני מתהלך בגרבי צמר רכים, כמו רקדנית. את הקפה שלי אני שותה רק בכוסות קלקר, מהסוג שיש באזכרות, כי ערבוב כפית בספל מביא לה עצבים. ערב אחד, בעודי מפצח גרעינים ופיסטוקים מול הטלוויזיה, קיבלתי מאשתי מבט עוין. "עד כאן", אמרתי לעצמי, ולמחרת הלכתי לבית המרקחת ורכשתי לה זוג אטמי אוזניים. ארזתי אותם בקופסה שאיכלסה פעם טבעת וחיכיתי לזמן המתאים. הגשתי לה את המתנה לאור נרות במסעדה רומנטית עם אקוסטיקה טובה. הסברתי לה בנועם שגם לי קשה, והיא מצידה הבטיחה להשתמש בהם.

ניצנעזר והגזר טליק לזר

אלא שהבטחות לחוד ואטמים לחוד. עוד באותו שבוע הצלחנו לריב בגלל כמה ביסים שנתתי בגבעול של סלרי. כועס ופגוע הלכתי לבדי לקולנוע. בפרסומות עוד החזקתי מעמד, אבל כשהתחיל הסרט התחיל הגיהינום. מאחוריי מישהו מצץ ברד בקולניות, בשורה לפניי כמה חבר'ה טחנו פופקורן בלי הפסקה, והחורנית שישבה לידי לעסה מסטיק בפה פתוח וקרעה לי את עור התוף. לא הצלחתי להתרכז בסרט, אבל הצלחתי בהחלט להתרגז. בזמן שניסיתי להשתיק את הלועסים מסביב, חשתי געגועים לאשתי, ותחושת הזדהות עמוקה. הבנתי שכנראה נדבקתי ממנה. מייד כשנגמר הסרט רצתי הביתה וחיפשתי הסברים בגוגל. רק אז התברר לי שאשתי לגמרי לא לבד במלחמה הזו למען השקט. לתופעה יש שם, קוראים לה מיסופוניה, ויש לה אפילו אתר באינטרנט. שם כתוב ש"מדובר ברגישות גבוהה לרעשים, המתבטאת במצוקה וכעס כתוצאה מחשיפה לרעשים מסוימים. הרעשים המעוררים תגובות לחץ וזעם הם בדרך כלל רעשים יומיומיים שלא גורמים לכל תגובה מיוחדת אצל רוב האנשים. בעת החשיפה לרעשים, מרגישים הסובלים ממיסופוניה לחץ גדול הגורר תגובה רפלקסיבית של כעס. התגובה לרעשים היא תגובת 'הילחם או ברח', שאינה ניתנת לשליטה מודעת". הסובלים ממיסופוניה נוטים להימנע מחשיפה לרעשים בדרכים שונות, למשל מיסוך הרעש על ידי רעש חזק יותר, למשל אוזניות עם מוסיקה בווליום מטורף, הפעלת מכשירים שונים, הפעלת טלוויזיה בעוצמה גבוהה ועוד. המיסופונים נמנעים מפגישות עם אנשים "מרעישים", דבר שעשוי להוביל להתבודדות חברתית. הבעיה העיקרית במיסופוניה היא שהסובלים ממנה מפתחים רגישות יתר דווקא לרעשים של האנשים הכי קרובים אליהם – בני משפחה, חברים והקולגות בעבודה, שהופכים עם הזמן למיסופונים בעצמם.

√ √ √

עכשיו הכל היה ברור. כשאשתי ישבה בסלון וראתה גיא זוהר בקולי קולות כי הילדה אכלה בייגלה במטבח, ניגשתי אליה (בגרבי הצמר), התנצלתי והבטחתי להוריד ווליום מעתה ואילך. אגב, אם מישהו מכם ראה אותי לאחרונה מסתובב ברחוב כשהרוכסן במכנסיים פתוח, זה לא כי שכחתי. זה פשוט כי הרעש של הריצ'רץ׳ מפריע לה, וקורה שאני יוצא חשוף לעולם שבחוץ. ראו הוזהרתם. √

תעלת בלאומילך 2015

רוצים לשמוע עוד? כנסו לכאן https://www.youtube.com/watch?v=9b0piXy8qt8#action=share 

https://www.youtube.com/watch?v=9b0piXy8qt8#action=share