אצלי הכל בסדר- איור טליק לזר
אם מצאת זמן לשבת בנחת ולקרוא את הטור הזה, כנראה שאת/ה לא מארח/ת השנה בליל הסדר, או שסיימת לרחוץ את כל הכלים, להחזיר את כל הכיסאות לשכנים ולריב עם בן/ת הזוג, שלא מדבר/ת איתך מאתמול בצהריים.
גם אם הצלחתם לחמוק באופן אלגנטי מלארח אצלכם בסדר, ואתם אפילו לא נדרשים להביא לאירוע שום דבר שדורש מאמץ (לקנות חבילת מצות זה לא מאמץ), כדאי להתכונן לערב החשוב כדי לשדרג את מעמדכם המשפחתי והחברתי. ליל סדר יש פעם בשנה, ותוצאותיו עשויות להשפיע על המשך חייכם החברתיים לשנה הקרובה.
מתנות קטנות, מחמאות גדולות:
אם המתנה שהבאת למארחים לא מרשימה במיוחד – חולץ פקקים, פותחן קופסאות, ספר ששכחת להוריד ממנו את מדבקת "4 ב־100", וכו׳ – תתרכז בחנופה לבעלי הבית, עניין שמעולם בהיסטוריה לא הזיק לאיש. אתה יכול להחמיא על הדירה, על בגדי המארחת וגם על הריח הנפלא שעולה מהמטבח (כלומר, נפלא מבינתך למה יש שם ריח של לול תרנגולות). על משפטים כמו ״הדירה שלכם מזכירה לי את התקופה שבה הייתי סטודנט״ או ״השארתם ג'וינטים במרפסת״ עדיף לוותר.
גם אמירה לכיוון בעלת הבית בסגנון ״שולה, בגלל המחשוף שלך אני לא יודע אם אנחנו לפני או אחרי ההגדה״ מיותרת ועשויה להתפרש כלא הולמת את התקופה הנוכחית (וגם את מצבה הנוכחי של שולה).
כמו בתקיפת הכור בסוריה, גם כאן מודיעין מוקדם הוא עניין קריטי. אם תדע מראש מי המוזמנים האחרים וגם תבלוש בפרופילי הפייסבוק שלהם, תוכל להגיע לאירוע מצויד באנקדוטות, ברכילויות ובלכלוכים על אנשים שהם לא סובלים, כאלה שיהפכו אותך למסמר הערב.
למשל, אם תגיע עם מידע על כך שמשפחה מסוימת לא מגיעה לאירוע עקב עריקה לצד של הורי בן הזוג, תוכל להכין עקיצות על אותם בוגדים ועל כישורי הבישול של האמא שהם העדיפו ("ראיתם את התמונות שהיא העלתה לאינסטגרם? לא הבנתי אם זה מרק או הדלי של הספונג'ה״).
נכנס יין:
כשמגישים יין, ולא את זה שאתה הבאת (כי לא הבאת), אפשר לעקם קלות את האף ולהפריח בנונשלנטיות שמות של יקבים יוקרתיים בגולן, שנשמעים דומה אבל לא קיימים במציאות – כמו יקבי דלפון, ברקד או טפרשוורץ, ולהגיד שחבל שלא אמרו לך קודם, כי ״במקום בקבוק מקיוסק הייתי בשמחה מדבר עם חבר שלי משאטו עזרא ומביא משהו איכותי״.
מה הדיבור:
מכיוון שאין לדעת לאן עלולה להתגלגל השיחה בסדר, ובעיקר בסיומו, כולל גלישה לתחומים שבהם אתה לא ממש בקיא כמו ספורט או עשיית כסף, עדיף לא להשאיר את העניין ליד המקרה. כדי לצאת מישהו ששוחה בעניינים, אפשר לבחור נושא עדכני, שצפוי לגרוף עניין חוצה קהלים.
למשל, שלושת הספרים המדוברים עכשיו באזור הפוליטי הם אלה שעוסקים בביבי, באולמרט ובפרס. אני חלילה לא מציע לקרוא אותם, הרי לא עשית שום דבר רע ולא קוראים לך עמית סגל. אבל מכיוון שסביר שגם אף אחד אחר סביב השולחן לא טרח, אפשר להסתפק בעלעול מהיר ובקריאת הכריכה האחורית כשאתה בחנות הספרים בקניון. זה אמור להספיק כדי לזרוק כבדרך אגב כמה פרטים, שישכנעו את שאר המשתתפים שיושב לצידם היורש של אמנון אברמוביץ'.
גם אם החלטת להמציא פרטים מהספר שלא היו ולא נכתבו – וזה שיושב מולך בשולחן אומר שהוא דווקא לא זוכר שזה הופיע בספר – תענה בלי להתבלבל שהוא כנראה לא היה מרוכז, או שהפרט הזה הופיע רק במהדורה באנגלית, שאתה כמובן קראת. כדי לצאת אחד שיודע, אתה יכול להוסיף בקול ממתיק סוד שבדיוק פגשת אתמול את תמיר (פרדו, אם הם לא הבינו), ויש עוד הרבה דברים שאתה יודע אבל אסור לך להגיד.
למקרה שתיקלעי לשיח נשי של האלפיון באווירת ״אנחנו מבינות באופנה וקונות רק בחו"ל״, אני ממליץ לשנן שמות של אאוטלטים בצפון איטליה, בצד שמות של מותגים כגון פראדה, גוצ׳י וג'ימי צ׳ו. את יכולה גם לאלתר ולזרוק שאת קונה רק בגדים של קרלו אנצ׳לוטי, ותסמכי עלי שאף אחד לא יידע שהוא בכלל מאמן כדורגל. רק תיזהרי שהשם שהמצאת לא יישמע כמו שם של מנה אחרונה, בסגנון קלאודיו פנקוטה או ג'יאנלואיג'י טירמיסו.
אסור להזניח גם את הפינה של הצעירים המגניבים. ישיבה וסמול טוק במחיצתם יגרמו למבוגרים האחרים לחשוב שאתם קוּליים. מצד שני, הצעירים רגישים לזיופים ולמתחזים בלי שיער על הראש. כדאי לשלב בשיחה איתם מושגים כמו סנאפצ'ט, ביטקוין וטלגרם, שלא לדבר על טלגראס או אבא של עדי ביטי, אבל בזהירות ובלי מבטא פולני. פחות מומלץ להשתמש במונחים כמו חביבי, חברהל'ך או א־מחייה, ובעיקר לא להתבלבל ולהעניק לראפר הפופולרי קנדריק לאמאר את השם שמנדריק לאמאר.
מי מצה:
האפיקומן הוא מכשול רגיש. השתדל לא ליפול לפח הזה ותחביא לילדים הקטנים מתנות, שלא יגרמו לך להתחבא מנושים. אבקה לסליים לבנות וספינרים לבנים יעשו את העבודה. נכון שזה קצת ישן, אבל תמיד תוכל להגיד שזה לא סתם ספינר אלא הטרנד החדש, מגה־ספינר או ספינרבחצ׳ה, שיצא ממש עכשיו בארה״ב.
רושם ראשוני:
אם אתה רוצה להציג לנוכחים תדמית של אנין טעם ואיש חוג הסילון, תוכל לספר ש"הסקי בוואל טורנס היה השנה פצצה" ולהתלונן ש"המסעדה של דניאל בולו בניו יורק זה לא מה שהיה". גם אם בחרת להציג דמות של כוהני הבריאות והטבעונות, תבוא מוכן. משפטים כמו "כורכום טוב לשיניים" (בעיקר אם אתה בעניין של שיניים צהובות), "אני מתחיל את היום בשייק פירות, גרגירי צ׳יאה וגוג׳י ברי" ו"שום מרפא כל מחלה" (כי החיידקים בורחים מהריח) וכו' יוציאו אותך מגניב ומודע לעצמך.
אם נקלעת לסדר של שומרי מסורת ואין לך מושג בנושאים דתיים, אני ממליץ על שאלות כמו ״איזו כשרות אתם שומרים? רגילה, מהדרין או בד"ץ?״ או ״למי מכרתם את החמץ השנה? לנו כבר שנים יש מישהו נהדר בטייבה". אפשר ללכלך על בן משפחה אחר שלא שומר מספיק כשרות, או להשתמש בטריק הישן של מלמול והמהום שירים מהמסורת. השיר של רבקה זוהר על רבי עקיבא יסייע, ״ישראל בטח בה'״ של קרליבך תמיד טוב, ואפשר גם לצטט שירים של אביתר בנאי, אבל תקפידו שזה לא יהיה מהתקופה של ״שמתי לי פודרה״.
טעם הקהל:
קהל חדש זה תמיד טוב, בעיקר כי הוא עדיין לא מכיר בעל פה את רפרטואר הדאחקות הישן שלך. אם יש בליל הסדר אורחים מחו״ל, נסה להרשים אותם בקישורים בין ההגדה ליחס לעובדים הזרים. תרגום ההגדה יוציא אותך בינלאומי, אם כי אורחים שאינם יהודים, או חלילה מצרים, עלולים להגיב פחות טוב ל״שפוך חמתך על הגויים״. לכן אני ממליץ להתרכז בהמלצות על טיולים ועל חומוסיות ברחבי הארץ, רק תקפידו לא להשאיר לתיירים את מספר הטלפון שלכם, אחרת למחרת הם עלולים להתקשר אליכם מהכפר הערבי שעליו המלצתם ולהגיד שהם לא מוצאים את החומוסייה של אבו חמזה ויש שם אנשים שמנפנפים מולם במקלות.
העיקר הבריאות:
לדאוג להגיע לסדר ביד חבושה יעזור לך בשלב קשקושי הסקי שלא עשית, וגם ירחיק ממך את איום שטיפת הכלים. כמובן שכדי לצאת ג'נטלמן אמיתי, אתה יכול להגיד לבעלת הבית שאין לך בעיה לשטוף כלים למרות האקזמה, רק כדי לראות אותה מורידה אותך מהרעיון בבהלה.
סיפורי סבתא:
הקטע הכי מבאס מגיע בסוף ליל הסדר, כשאתה מפוצץ מחרוסת ועייף מהשתייה, וצריך להחזיר את הסבתא לרמת גן. אני ממליץ להיעלם לשירותים כשהנושא עולה על הפרק, ולא לצאת עד שנשמע שקשוק המפתחות של המתנדב האומלל.
עד כאן ההמלצות שלי. ממליץ להשתמש בהן רק אחרי שווידאתם ששאר האורחים לא קראו את הטור בעצמם. חג שמח.
