איור של טליק לזר
השבוע צלצלתי לחברת הביטוח כדי לברר כמה פראייר אני ביחס לאחרים במה שקשור לפנסיה שלי. לצורך זיהוי ביקשה ממני לילך נציגת השירות את ארבע הספרות האחרונות של כרטיס האשראי. הליך שגרתי אלא שלצערי שלושה ימים שכבר לא ראיתי אותו. כנראה נתתי אותו לאשתי או לאחת הבנות במסגרת מימון אירועי החנוכה הבלתי נגמרים, ומאז נעלמו עקבותיו. נזכרתי שלא מזמן כתבתי את הספרות על פתק, כדי לתת אותן לנציג חברת האינטרנט שגם הוא לא הצליח לזהות אותי. ביקשתי מלילך כמה דקות לחפש את הפתק שלדעתי השארתי במגרת המטבח, והיא הסכימה. במגירה היו כרגיל מפתחות, חשבונות, מטבעות שפג תוקפם, עטים שלא כותבים וסיכות ראש, אבל את הפתק לא מצאתי. נשבעתי ללילך ששלוש ספרות מתוך הארבע היו 6, 4 ו-9 אבל לא הייתי בטוח באיזה סדר. הצעתי לה במקום את מספר תעודת הזהות שלי שאותו אני דווקא זוכר , אבל היא התעקשה על ארבע הספרות האחרונות. הגענו למבוי סתום.
"אז מה עושים עכשיו?" שאלתי "תראה מר ניצני, (אני אוהב שקוראים לי "מר" כי אני מרגיש חשוב) אני אשאל אותך כמה שאלות לזיהוי ואם תענה נכון – נמשיך". נכנסתי לחרדה כי בוחן פתע כזה לא עשיתי מכיתה ח'. ״בסדר" עניתי תוך שאני לועס עיפרון בלחץ. ״שאלה ראשונה: מה שם המשפחה שלך אמך בנעוריה?״. טוב, זה היה ממש קל. "בית הספר היסודי שבו למדת?״, גם את זה עברתי יפה. "חברת הכבלים שלך? ". פה זה התחיל להסתבך כי התנתקתי והתחברתי כל כך הרבה פעמים שכבר התבלבלתי.
" שם חיית המחמד שלך?". כאן נתקעתי. אמרתי לה שבזמנו היה לנו כלב בשם פלוטו אבל זה היה רק לחודש, אבל לשכנים שלי היה כלב בשם רקסי . לילך אמרה שרקסי זו לא התשובה. גיששתי אצלה עם היא מתכוונת לתוכי רעמסס, או לאוגר שמנדריק או לדג הזהב חריימה..אבל היא שתקה. ביקשתי לקנות רמז או להיעזר בחבר טלפוני אבל לילך התחילה לחשוד שאני מתחזה וחזרה שוב למנטרה של ״ תן לי ארבע ספרות אחרונות ". הסברתי לה בדמעות שאין לי כרטיס אשראי, הוא הלך קאפוט, ואני מבקש, אם אפשר, להתקדם בדרך עוקפת ספרות אחרונות. לילך השאירה אותי על הקו הלכה להתייעץ עם מישהו בכיר ממנה, כנראה קב"ט החברה. היא חזרה אלי עם "אוקיי. תן לי שם משתמש באינטרנט וסיסמה". מכיוון שגם את הסיסמה באינטרנט לא זכרתי סיכמנו שנפרד כידידים, ושהיא תאפס לי את הסיסמא ותשלח למייל שלי. בתמורה אני אוותר עלך יום עבודה ואשאר בבית, ואקדיש את היום לתהליך הרישום המחודש.
באתר גיליתי שהעסק לא פשוט, וצריך למלא הרבה פרטים., אבל לא אחד כמוני יישבר. בחרתי לי שם משתמש חדש וקליט (לא מגלה) והכנסתי סיסמה חדשה. המערכת קפצתה והודיעה לי ששם המשתמש תפוס ושהסיסמה חלשה מדי. צודקים. תכל'ס כל ילד יכול לנחש שמדובר בתאריך של יום ההולדת שלי. ניסיתי שוב אבל הפעם צירפתי את שמי לתאריך. המערכת צחקה עלי ועוד הוסיפה דרישה חדשה – שאני אוסיף אות באנגלית ושתהיה capital letter. בסוף הלכתי על ״ אריהדרעיזכאי״ מהסוף להתחלה כולל capital letter פה ושם. אצל התומכים של אלי ישי זה לא היה עובר אבל פה כן.
אחרי זה, כדי לברר שאף אחד לא חוגג לי על כרטיס האשראי (שהוא בחזקת 'נעדר שמקום גיהוצו לא נודע') נכנסתי לאתר של הבנק ושוב נתבקשתי להכניס סיסמה. אחרי כמה ניסיונות כושלים המחשב חסם אותי והועברתי לנציג שירות שביקש ממני מספר זהות, כמה הוראות קבע וארבע ספרות אחרונות של כרטיס האשראי…
כל כך הרבה סיסמאות ומספרים יש לנו בחיים ואת כולם צריכים לזכור. תעודת זהות, מספר סודי לכספומט, הקודן של האוטו, סיסמה לחשבון הבנק, קוד האזעקה במשרד, קוד הכניסה באינטרקום, סיסמה לקופת חולים (שלך של אשתך ושל הילדים) סיסמה לגוגל, לאמזון, לפייסבוק, ל EBAY , לאייטיונס, איי קלאוד, אינסטגרם, טווויטר, סקייפ, דרופבוקס, לינקאדין, ולאתר בית הספר. חשבתם שזהו? קחו נשימה כי אנחנו ממשיכים: מס לקוח בכבלים, ספק האינטרנט, חברת הטלפונים, חברות הסלולאר, סוכן הביטוח, ושם המשתמש והסיסמה של הראוטר האלחוטי. רוב בני האדם כבר מזמן התייאשו והרימו ידיים ובחרו סיסמה אחת לכל. זה פשוט, קל לזכור אבל מאוד מאוד מסוכן, כי אם גנבו לך סיסמה אחת גנבו לך את כל החיים. ולך עכשיו תתחיל לבנות אותם מאפס
הדבר שהכי מעסיק בזמן האחרון, חוץ מניחושים לגבי הרשימה של כחלון, הוא המוות הדיגיטלי. מה על מוקירי זכרנו לעשות עם הירושה שהשארנו אחרינו ברשת ובמחשב? האם לתת לאדם קרוב את הסיסמאות כדי שיוכל לטפל בעזבוננו הדיגיטלי? ואם כן למי לתת – לאישה ? לילדים? לעורך הדין ? לא מכיר בעל שפוי אחד שבדעה צלולה וראש נקי ייתן לאשתו את הססמאות שלו בעודו בחיים. גם לגבר נשוי באושר מגיעה קצת פרטיות. מצד נשי סיסמאות ניתן להעביר רק כשאתה עוד נושם ומקליד, כי מתחת לשיש זה עלול להיות מאוחר. אלא אם החבר'ה קדישא דאגו לך שם ל wifi.
אני חושב שעלינו להשאיר צוואה שמסדירה "יציאה בטוחה" מכל האתרים והחשבונות . במקרה שלי זה יראה ככה: בנות יקרות. זהו אני אביכם הז״ל .אני רואה שאתן בכל זאת גולשות במחשב שלי למרות שאמרתי לכם בפירוש לכם שהמחשב שלי הוא רק שלי!
להלן צוואתי הדיגטלית. בעניין הסיסמאות, אני מוריש לכם את העוקבים שלי בפייסבוק ואינסטגרם ומבקש לא לעשות בושות ולא לעשות בשמי לייק לסרטונים על חתולים שמנגנים על פסנתר. אפשר להסיר אותי מלינקדאין כי אין לי עניין בעבודה בשלב זה. תשמרו על עצמכם ותהיו בריאים, ודבר אחרון, אם מתקשרים מחברת הביטוח לגבי הביטוח חיים, אל תענו להם עד שיתנו לכן ארבע ספרות אחרונות.
