ידידי – נגמר לך המנוי- טליק לזר
שמיכה עבה של בוץ כיסתה את הרחוב בבוקר שאחרי סופת החול. האובך כיסה כל חלקה טובה, ולפי הצבע על מקלון הצמר גפן, הוא הצליח להיכנס גם אלי לאוזן. בלט במיוחד מצבן של המכוניות, שנראו כאילו חזרו הרגע ממסע של מלכת המדבר. חבר שישב לקפה ביהודה המכבי התקשר ואמר לי שסוף סוף הג׳יפים המלוקקים של הפקצות מצפון תל אביב נראים מטונפים כמו שג'יפים צריכים להיראות, ואני חשבתי שאם היה לי אומץ, הייתי שובר את החסכונות של הבנות ונכנס מייד(!) כשותף בתחנה לשטיפת מכוניות.
כשהיינו ילדים התפרנסנו לא רע מרחיצת מכוניות. כל מה שהיינו צריכים זה צינור מהגינה, דלי עם סמרטוטים וסבון כלים שגנבנו לאמא. אבל מאז שישראל מתייבשת, הצינור יצא מחוץ לחוק, ולרחוץ את האוטו בכפכפים ובגופייה מוגדר כהפרעה לסדר הציבורי.
הישראלי הממוצע אוהב את המכונית שלו וחרד מאוד לערכה בשוק המשומשות. זו הסיבה שהוא מקפיד לטפח אותה. אבל לא כולם צדיקים. יש לי חברים שכמות הניירות והדו"חות שזרוקים אצלם מאחורה, עם הבמבה על המושבים, קליפות הקלמנטינות במאפרה והבקבוקים על הרצפה, מזכירים את חירייה לפני שהפכה לפארק אריאל שרון.
המחשבה עלי יושב על סרט נע במקלחת, כששתי מברשות ענק
ממרקות את גופי ומבריקות לי את הג'אנטים, מסעירה את דמיוני
√ √ √
עם הגידול במספר כלי הרכב התרבו גם מכוני השטיפה. אלה מתהדרים היום בשמות עם אפיל בינלאומי דוגמת Car Spa, שטיפומט, סטארוואש, אוטו קוסמטיקס, וואש אנד דרייב, אוטו שיין וכיוצא באלה, שאמורים לתת לך תחושה שאתה על ה־Highway ללאס וגאס ולא בדרך לחמותך על כביש גהה. הביקור במתקנים האלו הוא בדרך כלל חוויה נעימה. אני מקדיש לפחות שעה וחצי לתענוג, כולל התור בכניסה ותקלות בלתי צפויות. נכון, בכניסה למתחם מקדמת אותך לא פעם צחנה קלה של מים ממוחזרים, אבל מהר מאוד מתרגלים.
אני מתחיל בהמתנה מסודרת בתור ומרגיש כמו פרה בתור לחליבה. שמתי לב שבכל פעם שאני מגיע לעמדת הקבלה מעדכנת אותי הפקידה שנגמר לי המינוי: המינוי שהיה לי היה מסוג "סטנדרט וואש", שמגביל אותי לרחיצה חיצונית בלבד, אבל אם אשדרג למגה וואש אקבל כרטיס חבר VIP (Very Important Polish) וגם אפונק בווקס קר, סבון מוקצף, ניקיון פנימי, שכבת מגן מסיליקון, שיוף קנטים, הברקת ג'אנטים, שטיפת צמיגים בקיטור וטיפול משלים בניקלים, שאינני מבין איך חייתי בלעדיו עד היום. חוץ מזה, אקבל גם עץ ריח.
ללאס וגאס, ולא בדרך לחמותך על כביש גהה
√ √ √
אגב, העניין הזה עם עץ הריח תמיד נראה לי חשוד. מי שמשתמש בו תכלס מודה שהאוטו שלו מסריח. זה כמו בן אדם שיתלה בקבוק מי פה על הצוואר, לא?
החלטתי להישאר עם המינוי המינימלי וחיכיתי לתורי. יש משהו מסתורי ומאיים במנהרת השטיפה. אתה אף פעם לא בטוח אם המכונה תעצור כשהמברשת תגיע לשמשה הקדמית או שהיא תחדור פנימה ותבריש על הדרך גם את הראש שלך. עד היום זה עבד יפה, תודה לאל, אם כי אני לא מצליח להבין איך גלגלי המברשת הענקיים הללו לא שורטים את האוטו.
כשאני עמוק בבטן המכונה אני שואל את עצמי איך זה שעדיין לא המציאו מתקני שטיפה כאלה לבני אדם. המחשבה עלי יושב על סרט נע במקלחת, כששתי מברשות ענק ממרקות את גופי ומבריקות לי את הג'אנטים, מסעירה את דמיוני. על האריתריאי העייף שמחזיק ג'ילדה מתפוררת ואחראי על הייבוש הסופי אני מוכן לוותר. אני אתנגב לבד.
אני נזכר שבזמנו, כשהבנות היו קטנות והאוברדראפט גדול, הייתי מכניס אותן לאוטו עם בקבוק מיץ פירות וחטיפים, ובדרך למתקן השטיפה משכנע אותן שנוסעים לרכבת השדים בלונה פארק. הן האמינו לי, המתוקות.
ביציאה מהמנהרה מתחיל הקרב על הלקוח. אם יש לך מרצדס חדשה, העובדים מבינים שמדובר באחד "כבד" ומסתערים עליו בצעקות קרב. על טיפוסים כמוני, עם קורולה מודל 2008, אין קופצים.
כעת נחלקים הלקוחות לשני סוגים: אלה שמאצילים סמכויות ונותנים לפועל לעבוד, ואלה שמתקרצצים עליו ומבלבלים לו את המוח, בדיוק כמו שהם עושים לעוזרת בבית: "פיספסת פינה", "תשאב גם את הבגאז'", "יש חתיכת בייגלה מתחת להנדברקס" ועוד ועוד.
זה השלב שבו הפועל גם מציע כמה סוגים של וקס, "שיוציא את השריטות". אם תסרב בנימוס הוא יקרא לכהן הגדול של מכון השטיפה, שינסה למכור לך ציפוי נגד חרא של ציפורים ו/או שכבת הגנה שפותחה במיוחד על ידי נאס"א נגד פגעי השמש ואפקט החממה. אם תתנצל ותגיד שיש לך חניה מקורה, הוא יגיד ששכבת ההגנה טובה גם נגד כתמי קפה וחומציות של עגבניות. רבאק, זה לא שאני אוכל פסטה על האוטו ומקנח באספרסו על מכסה המנוע. זה רק עניין של זמן עד שגם למכוניות יזריקו בוטוקס כדי שלא יראו להן את הקמטים.
מכיוון שאני מרגיש לא נעים לעמוד ליד אנשים עובדים, אני הולך בינתיים לחנות אביזרי הרכב. זו מעין חנות צעצועים לגברים, שיש בה המון דברים שאף אחד לא צריך. פה תוכלו לרכוש כיסוי למשענת ראש, מדבקות של סוסים לטמבון, מכסה מוזהב לוונטיל, צילון של בוב ספוג, וכמובן, עץ ריח בארומה של קוקוס, שיזכיר לך ולאשתך את ירח הדבש בתאילנד.
ויש את הכלב המהנהן. כבר שנים אני מתלבט אם לקנות כלב כזה, כדי שלפחות באוטו ארגיש כאילו מישהו מסכים איתי על משהו.
כשאתה חוזר למכונית, גם אם הרדיו היה קודם מכוון על קול המוסיקה או על גלגלצ, תמיד תקבל אותו על 91FM. מתברר שגם באריתריאה אוהבים את אליקו.
אז היו לי כמה ימים נהדרים של אוטו נקי, אבל האידיליה נגמרה מהר מאוד. החורף חזר, ואיתו בתי הקטנה וחברותיה שלקחתי מבית הספר. הן אמנם הכניסו לאוטו צחוק ושמחת חיים, אבל גם הרבה בוץ. מה אני אגיד לכם, אולי בכל זאת אני אשדרג למגה וואש. √
בונוס מיוחד לקוראי הבלוג – קליפ מיוחד מתוך הסרט קאר וואש . שווה לראות רק בגלל הגרוב המדליק ובגלל המכוניות המדליקות של אמצע שנות השבעים. תבלו!
