רפורמה בחינוך- איור טליק לזר
למרות השיבושים ברכבת ישראל, נמשכה הפעילות הסדירה בשירות תחבורתי לא פחות עמוס – האוטו שלי, שעוסק בהסעת בנות משפחה 24/7 בלי ששום חרדי יזעק שמדובר בחילול שנ"צ. עם פתיחת שנת הלימודים אף נאלצתי לתגבר את הנסיעות בקו בית־בי"ס.
בעודי ממתין במכונית לבת שלי בסוף יום לימודים, משתדל לא לפדח אותה באינסטגרם עם לחיצה פזיזה ומתפלל שהיא לא תפדח אותי כשתבקש עזרה בשיעורי בית בתחום שבו הידע שלי הוא ברמת גן חובה, הבטתי בכיתות הישנות וחשבתי אם בית הספר, שמבחוץ נראה בדיוק כמו לפני ארבעים שנה, מכין את התלמידים לעולם החדש.
החיים היום מציבים בפנינו דילמות שפעם לא היו קיימות. למשל, איך תסבירו שילדה שמתקשה לשבת שעה מול פרק בתנ"ך בין ספטמבר ליוני, מתגברת בקלילות על צפייה רצופה בעשרה פרקים של הסידרה "דאנס מאמאס" במהלך הקיץ? וגם: אם הצעירים היום כל כך טכנולוגיים, למה הם לא מצליחים להפעיל מכונת כביסה או מדיח, שהם בוודאי הרבה פחות מסובכים מאייפון?
בכל מקרה, הגיע הזמן שבתי הספר יתחברו לרוח התקופה. שרי חינוך תמיד מנהיגים רפורמות במערכת, אז תרשו לי להציע כמה חידושים פדגוגיים משלי.
בלי לזלזל חלילה בחשיבות של לימודי תנ"ך, אנגלית או חמש יחידות מתמטיקה, האם לא בשלה השעה לפתוח בבתי הספר מגמה סלולרית? תוכנית הלימודים תתמקד בנושאי ליבה כמו מדעי המַטען ובהצלת חיים (של סוללה שהגיעה ל־2%). התלמידים גם ילמדו כימיה – איך ליצור כימיה עם זרים ברחוב כדי שיסכימו להשאיל לך את המטען שלהם.
במקום מגמה ריאלית אני מציע את המגמה הוויראלית, שתאפשר לילדינו להתמודד עם שאלות קיומיות, כמו איך להגדיל את מספר העוקבים שלך ברשתות החברתיות ואיך להצטלם עם פרצוף ברווז סקסי לאינסטגרם. הלימודים יכשירו את התלמידים לעסוק במקצועות העתיד: "אושיית פייסבוק", "סנסציית יו־טיוב" ו"אחד שיודע לשים על עצמו מסיכה של כלב שמוציא לשון באפליקציה".
אבל לא רק בטכנולוגיה עסקינן. כאב לבנות אני ממליץ על פתיחת מגמת אסתטיקה, שיער ועור. הלימודים יכללו כל מה שצריך כדי להכשיר ילדות בנות 15 להיראות כמו דודות בנות 40 – כולל פן, סידור גבות, ליפסטיק שבעל פה, הסרת שיער מהרגליים, הלחמות שיער על הראש (בתקווה שזה לא אותו שיער), מדעי הפינצטה, ההיסטוריה של הלק, חמש יחידות פרנץ' ולימודי המזרח הרחוק (כלומר, החלקה יפנית).
במגמת חשמל התלמידים יתמקצעו באופניים חשמליים. במבחן המעשי הם יצטרכו לנסוע על אופניים חשמליים תוך כדי סימוס בסלולרי והתנגשות בכמה שיותר קשישות. המגמה תשלב לימודי מתמטיקה, כולל השאלה "רכבת יוצאת מחיפה בשש ואוטובוס מתל אביב בחמש. מתי צריך להעיר את אמא מהשינה כדי להגיע בזמן לחוג קפוארה?"
במגמת ג'אנק פוד ילמדו איזה אוכל משמין, מה גורם לחצ'קונים, איך חברות המזון מנסות להשמיד אותנו עם משקאות קלים וחטיפים, ואיך לשכנע את עצמנו שמשהו הוא "חטיף בריאות", למרות שהוא עשוי משוקולד ודיקט (או סלמונלה).
בשיעור טייק אוויי הם ישננו שפיצה וסושי שורדים משלוח באופן סביר, אבל דברים בפיתה זה "לא" מוחלט. הם ייבחנו במתן טיפ לשליח, כולל במצבי לחץ, כשאין לך כסף קטן.
התלמידים ב"מגמת סוטול" יתרגלו צריכת רד בול בכמות שלא תגרום להם להיכנס לקטטה עם הומלסים בפארק, יעשנו נרגילה חמש יחידות וחמישה טעמים, וייבחנו בהתחזות לבני 18 לצורך רכישת סיגריות וכניסה למועדון.
במגמת "אקזיט" התלמידים ילמדו איך להקים סטארט אפ, ייבחנו בהבעה באמצעות אימוג'י וייצאו לטיול שנתי בעקבות פוקימונים. המבחן המסכם ימדוד בתוך כמה זמן הם מצליחים לפרוץ למחשבי בית הספר ולגנוב את הבחינה שהם עושים באותו רגע.
במחשבה שנייה, לא בטוח שיש הרבה מה לחדש לילדים שלנו בכל התחומים הנ"ל. האמת היא שמי שפחות סגורים על החומר העכשווי הם ההורים.
הניסיון שלנו להיאחז בעבר, האיסור התמוה על הבאת הנייד לשולחן שישי, שנראה לילדים כאילו מבקשים מהם לחיות למשך שעה על רפסודה בים, המבטים המשתוממים למשמע משפטים כמו "העליתי לאינסטוש" או "המניאקית אינפלה אותי", מלמדים שמישהו כאן לא עשה שיעורי בית וזה לא הילדים. כך גם חוסר ההבנה של דקויות כמו "אל תיגעי בטלפון, שהיא לא תראה שראיתי את זה שהיא ראתה את התמונה שהעליתי ולא עשתה לי לייק…" או "העליתי תמונה, אבל שאף אחד מהמשפחה לא יעשה לייק לפני שיש 11".
גם הליברלי שבאבות מתפלץ מהעובדה שבתו בת ה־12 רואה בשקיקה תוכנית כמו "איט גירלז", מדקלמת את ההמנון "אין לנו איביזה – אין הרבה בוויזה" ומספרת לאביה מוכה האוברדרפט ש"נועה קירל הרוויחה מיליון שקל בקיץ".
אבל ייתכן שהבעיה היא אצלנו. דור ההורים שלנו התנגד להבאת הביטלס לארץ כי היה להם שיער מקלות ארוך וגיטרות חשמליות, והם עשו רעש. היום אנחנו בטוחים שהאפליקציה "מיוסיקלי" היא הבל מוחלט, אבל אולי זה כי אנחנו לא מבינים מהחיים שלנו.
מאחר שההורים הם אלה שצריכים עזרה ושיעורי תגבור, ומאחר שגם ככה הכיתות בבתי הספר עומדות ריקות בערב, הגיע הזמן לפתוח את בית הספר להורים. במסגרתו יגיעו ההורים לכיתות מדי ערב, ושם יעבירו להם תלמידים שיעורים בכל מה שבאמת חשוב לדעת היום: מה זה סנאפצ'ט, למה ה־Wi–Fi לא עובד לנו, מה זה בלוטות' ואיך זה מתחבר לרדיו באוטו, איך נוטשים קבוצות ווטסאפ חופרות ואיך מבדילים בין סטטיק לבן אל.
תגידו את האמת: למי אתם קוראים כשהמדפסת לא עובדת? את מי אתם מזעיקים כשכל המספרים של אנשי הקשר נעלמו לכם מהנייד ואתם על סף התקף לב? למי אתם מתחננים כשהג'ימייל לא זוכר אתכם ואתם לא זוכרים את הסיסמה?
הרי הילדים הם אלה שיסבירו לכם איך לצרף סרטון למייל, ולמה לא כדאי לענות לבן של שליט אפריקני גולה שמציע לך לחלוק איתו ירושה של 10 מיליון פאונד, למרות ששם המשפחה שלך אינו לובנגולו. בזכות הילדים נלמד לחסוך כסף, שאותו הם מייד ייקחו לנו כדמי כיס.
ילד כריזמטי וחסר רחמים יעביר סדנת גמילה מטכנולוגיות מיושנות. הוא יגמול אותנו מהמייל המיושן, יסלק לנו את הטלפון הקווי מהבית, יעזור לנו לזרוק כבלים ומטענים ישנים של נוקיה, ישחרר אותנו מצפייה בטלוויזיה בזמן אמת ומהקשבה לפרסומות, יסביר לנו שצריך להפסיק להעיר לאנשים על כך שהם כל הזמן עם הפנים בטלפון וילמד אותנו איך מזמינים מעלי אקספרס (לא, לא צריך לברר קודם את הבדלי השעות בינינו לבין סין).
כבוד השר, אני זמין לשאלות בנושא הרפורמה בכל שעה. ואל תיבהל – אני אדם רציני. זה שיש לי תמונה מוציא לשון ירוקה עם אוזניים של ארנבת זה רק כי קיבלתי שיעורי בית בסנאפצ'ט.
