logo

בריכה. בשביל מה זה טוב?

 

 

בריכה, בשביל מה זה טוב

בריכה, בשביל מה זה טוב

 

הקיץ בארץ מציף על פני השטח תופעות שיש להוציא מחוץ לחוק. מזג האוויר החם, הלח, הדביק והמהביל (מקווה שלא שכחתי כלום) מטשטש אותנו וגורם לנו לזלזל בקודי הלבוש וההתנהגות המקובלים במדינות מתוקנות. אחת מטראומות הילדות שלי קשורה לשכן הזקן שלי שמשון, שבקיץ היה יורד לחצר לשפוך את הפח בתחתוני סבא ובלי חולצה, ועל כתפיו מפלי שיער אפורים שגולשים מטה. כששמשון היה מתקרב לחדר הזבל, אפילו החתולים היו מתחבאים בפחים. אז תארו לעצמכם איך הרגשתי אני, ילד בן 7, שהשוקו עוד לא התייבש לו על השפתיים.

הזיקנה נראתה לי אז כוכב שרחוק ממני שנות אור. בחיים לא האמנתי שבתוך חמישים וכמה שנים אנחת גם אני על הכוכב הזה ואעשה עליו את צעדיי הראשונים.

יש פער גדול בין איך שאתה תופס את עצמך לאיך שהסביבה תופסת אותך. לאנשים קשה לראות את עצמם באור אובייקטיבי, וזה כולל גברים עבי כרס, שמתעקשים לא להבין שבגד ים ספידו מתאים רק לבעלי גוף של מייקל פלפס, סבתות שאף אחד לא גילה להן שהביקיני שעבד להן טוב בשנות השישים התפטר וכבר לא בא לעבודה, וכל חובבי הסנדלים ששכחו לגזור את הציפורניים לפני שעשו להן אאוטינג.

הנטורליסטיים אומרים שאין לנו מה להתבייש בגוף שלנו. אגב, הקטע הנטורליסטי מתפשט בעולם (מתפשט… קלטתם?), והגיע גם אלינו. קבוצה בשם "פשטות" מקיימת בתל אביב ערבי שירה בעירום. שמעתי שבין השאר קוראים את שירו של ביאליק "צנח לו זלזל".

אני מכבד את זכותו של כל אדם להשתזף בעירום, לקרוא שירה עברית או אפילו לשיר בציבור בלי בגדים, אבל בינינו, מה שאתה מדמיין שתראה בחוף נודיסטים הוא לא המציאות הקשה בשטח. בואו נאמר את האמת: עירום זה לא תמיד אסתטי, ולאקורדיוניסט הנטורליסט שמנגן בערב שירה בציבור אני מציע להיזהר עם הפתיחה והסגירה של המפוח של הכלי.

אחד הציטוטים המפורסמים של איליין ב"סיינפלד" קבע שגופה של האישה הוא כמו יצירת אמנות שכיף להתבונן בה, בעוד שגופו של הגבר מעוצב לתועלתנות: הוא כמו ג'יפ. לא יפה ולא אטרקטיבי במיוחד, אבל יש לו יכולת העמסה וגרירה. למי שעדיין לא השתכנע שהיא צודקת מומלץ לקפוץ לים ולבריכה.

בניגוד לים, שבו גם אם מישהו עשה פיפי במים זה לא אסון, בבריכה תמיד יש תחושה שאחוז מסוים מסך המים היה קודם בכליות של מישהו אחר

כתושבים במדינה דלה במים מתוקים פיתחנו לנו חולשה לג׳קוזים, בריכות שחייה ופארקי מים. בילדותי, לא היה אושר גדול יותר מלהגיע לבריכה הציבורית ולהשתכשך בה עם ההמונים. כל המדינה היתה בבריכה. עם השנים הבנתי ששחייה היא אולי פעילות בריאה, אבל היא משעממת עד מוות, ואני יכול להסתדר בלעדיה. היום, בתור אבא לילדה בת עשר שחושבת שהיא דולפין, אני נאלץ להגיע לבריכה לעיתים תכופות, למרות שממש לא בא לי.

אם אני כבר הולך, אני משתדל מאוד להתחשב ברגשותיו של הזולת. למשל, אני לא מוריד חולצה אם אני לא חייב. אני לא קופץ "פצצה" לבריכה, אלא יורד לאט בסולם. ואני לא משחק מטקות. פעם שיחקתי מטקות בלי חולצה, והיו כמה שביקשו למנות ועדת חקירה.

על ג'קוזי אין בכלל מה לדבר. לא מבין מה בריא בזה. זה אמנם משחרר את המתח לכמה דקות, אבל האם זה שווה את מושבת החיידקים שאתה מביא אחר כך הביתה כמזכרת?

עבור המין הנשי, הביקור בבריכה טראומתי אפילו יותר. נשים, כידוע, מקיימות תחרות זו עם זו, ובניגוד לגברים, משקיעות מאמץ גדול בהסתרה או בשדרוג של הנתונים הקיימים. לפני היציאה לבריכה הן מצטיידות בפריטי לבוש שמטרתם להסתיר את מה שדורש טשטוש ולהדגיש את מה שראוי להבליט.

הן גם שונאות להיכנס למים. שמתי לב שמגיל מסוים, ללכת לבריכה עם אשתך והילדים זה אומר שאשתך קוראת עיתון על שפת הבריכה, ואתה עם הילדים בבריכה.

בניגוד לים, שבו גם אם מישהו לידך עשה פיפי במים לא קרה אסון, כי יש גלים ויש תחלופה – בבריכה אתה תמיד נמצא בתחושה שאחוז מסוים מסך המים היה קודם בכליות של מישהו אחר. נכון שהכלור אמור לטפל בעניין טיפול אגרסיבי, אבל אף פעם לא הבנתי איך בדיוק זה מתבצע. גם הסיכוי שמישהו יקפוץ לך על הראש תוך קריאת קרב ויפרוק לך את הכתף הרבה יותר גדול מאשר בים.

אבל כל מי שהיה פעם בבריכה ציבורית יודע שאזור הדמדומים נמצא במלתחות של הגברים. כאן נפרצים כל חוקי הטעם הטוב, והביזאר משתולל. על התפר שבין החוקי לפלילי אין בושה ואין מעצורים. תוכל לראות גברים עירומים מתנגבים בכל מיני צורות, שלא הכרת קודם – מהתנגבות בסגנון העברת חוטר, כשהמתנגב מעביר את המגבת הלוך ושוב בין רגליו תוך שירת Strangers in the Night, דרך אלה שמצליפים בגבם עם המגבת בסגנון חגיגות העשוראא' של השיעים, ועד הנועזים, שמהלכים במלתחות עם מגבת קשורה למותניים, ומלחיצים את כל האחרים שסופרים בחרדה את השניות לנפילתה.

נער הייתי וגם זקנתי, והמראות שראיתי במלתחה ילוו אותי עד סוף חיי. ראיתי גברים שמייבשים את מבושיהם עם פֶן חשמלי, ראיתי את המתגלחים במקלחת, את מצחצחי השיניים בעירום ואת המתנגבים במגבות נייר. ראיתי את כל זה כדי לספר ולהזהיר אתכם, שבבריכות הסכנה האמיתית לא נמצאת במים העמוקים, אלא דווקא בחוץ. בדשא ובמלתחות, היכן שלמראית עין הכל נראה רגוע ושקט. השלווה המדומה הזאת יכולה להתנפץ ברגע אחד, שבו יעבור מולך איזה דוב בספידו. √

 

יאיר ניצני הוא בעל נפלא ואב לשלוש. . חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי בשנות ה80, מגיש בטלויזיה, וברדיו ,מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. הוא נפגש עם קהל בערב בשם״ הולך פזור״ ברחבי הארץ. סיפרו הראשון ״מרים גבה״ המבוסס על הטורים הפופולריים שכתב 12 שנים ב״ישראל היום״ יצא לאור באוגוסט 2014 המשרד 035617711 הרצאות: 0545444428 פניות בנושא תיסלם באתר הלהקה www.t-slam.com, יאיר מחתן - באתר טקסים html/יאיר-ניצני./http://www.tkasim.org.il
  1. ענבל
    ראית יותר מדי פרסומות פחות מדי אנשים אמיתיים.. מה רע בגוף שלנו? ךמה צריך להתבייש בו? הוא אנושי והוא יפה והוא משרת אותנו בכל גיל ובכל גזרה. די לסגידה לאלוהי הדיאטות והפוטושופ.
  2. ליאור
    גם אני חשבתי פעם שאני מכוער ושעיר וחייב ללכת עם חולצה בחוף ובבריכה כדי שלא לפגוע בזולת. עד שהתחלתי להבין שהמרחב הציבורי הוא גם שלי ואני מהווה דוגמא עצובה לילדות שלי - אם אני רוצה שהן תדענה שהן צריכות להיות תמיד בטוחות וגאות בגוף שלהן, גם אני צריך להתנהג ככה. זה לא היה קל בהתחלה אבל היום זה כבר טבעי לי. חזרתי להינות מים, בריכה ופיקניק חופשי בלי חולצה ואני ממליץ לכולם לנטוש את הבושה והפחד ולהינות, כי חיים רק פעם אחת.
  3. יאיר יקר, בעינינו אתה כל כך יפה וכל קמט, או תלתל סורר בתסרוקתך לא תשנה את דעתנו שאתה פשוט מקסים. ככה זה ב"פשטות" אנחנו יודעים שבן אדם הוא לא החליפה המהודרת, ולא הג'ינס וחולצת הרוק וגם לא הספידו או תחתוני הסבא והגופייה. יש משהו מיוחד מאד בכל אחד ואחת מאיתנו בכל גיל שהוא, ורק כשאנחנו מסיתים את וילון הבושה ותסביכי הגוף המחורבנים שהנחילו לנו בילדות, ואנחנו משתובבים לנו בעירום מלא, רק אז ניתן לראות כמה כולנו יפים כל כך. יש משהו מקסים ומשעשע בגבר שמנמן עירום וקרח שקופץ לו בכיף ילדותי לבריכה, יש משהו מתוק במיוחד באישה לא רזונת שמתענגת ומלקקת שפתיים באירוע שוקולד בעירום, ויש משהו מאד מכובד במשורר אמיץ שעומד בגאווה בעירום מלא מול קהל תרבותי עירום ומקריא יצירה מיוחדת שעוסקת בתסביכי הגוף ויחס החברה שגורם לו להרגיש לפעמים כמו דוב בספידו. יאיר אנחנו מזמינים אותך ואת קהל הקוראים שלך להיות אמיצים ולבוא להכיר את הקסם של העירום החברתי, את הריפוי הגדול שבעירומתרפיה שלנו, את החיבור החברתי והפתיחות שנוצרת בין העירומיסטים והעירומיסטיות. וכמה לא משנה איך אתם נראים מבחוץ אלא כמה אתה נעימים ונחמדים. פשטות-תנועה לעירום חברתי https://www.facebook.com/pashtut.org
  4. הגר
    כמה שאתה צודק!
  5. מירב
    מראות קשים אף יותר במקלחות הנשים!!
  6. צחי בן ציון
    חזק. הם גם שוטפים את הפה בבריכה. ממש גנגס. הודו זה כאן ממול.

כתבו תגובה

*

captcha *