לא בטוח שכדאי לשבת על המרפסת
השבוע תפסו אותי שני סיפורים, המסמלים בעיניי את תמצית הישראליות של העת החדשה. בשניהם חוגג הרצון לעשות עלינו סיבוב, לקמבן ולהרוויח כמה שקלים על חשבוננו, בתקווה כמוסה שלא נשים לב.
בפרויקט בנייה חדש בחדרה הקבלן חסך בברזל, וכמה מרפסות צנחו כמו קרמבו שהוציאו ממנו את הביסקוויט; ובבית המשפט הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נגד רשת המשקפיים "קרולינה למקה", המפרסמת את עצמה כמותג ברלינאי, למרות שמשרדיה נמצאים בראש העין והמשקפיים מיובאים מסין.
נתחיל עם המשקפיים. אני מודה שהצליחו לעבוד עלי עם ה"קרולינה לֶמקֶה, ברלין". אני אמנם לא רואה טוב, אבל שומע לא רע בכלל, וכמו ישראלים רבים, כששמעתי "ברלין" גם אני הייתי משוכנע שמדובר במותג גרמני מוביל, שאחרי שנים של שליטה בשוק האירופי עשה לנו טובה ועלה לארץ. הייתי אפילו גאה שהחברה הגרמנית המהוללת לקחה כפרזנטורית את בר רפאלי, שביחד עם ציון ברוך היא שילוב מושלם של מזרח ומערב.
כבר היו לנו בעבר ישראלים עם שם של עיר בקצה: יואב טוקר, פאריז, אהרון ברנע, וושינגטון, שלא לדבר על ירון לונדון. אבל במקרה שלהם, אנחנו שלחנו אותם לנכר. הם מעולם לא התחזו למקומיים, והם תמיד הקפידו לדווח לנו משם בעברית. נכון, גם המותג רנואר לא קשור לצייר הצרפתי, אופנת קסטרו היא לא מותג קובני שהמציא פידל, וישראל אהרוני הוא לא באמת סיני, למרות הגבות.
אבל יש משהו מעצבן בהתחזות של קרולינה, שלקחה את נושא המיתוג צעד אחד ברלינה מדי. וזה לא קשור למחיר או לאיכות. ייתכן שמדובר במשקפיים איכותיים מאוד, לא אמרתי שלא. מה שמעצבן אותי זו העובדה שמישהו שיושב בראש העין, שמזיע באוגוסט כמו כולנו, מקלל בפקקים באיילון ואוכל סביח בצהריים, משחק לנו אותה "קרולינה למקה, ברלין". ואנחנו עוד מאמינים לו.
אני יכול גם להבין למה הלמקאים בחרו דווקא בברלין. לונדון זה בילויים, רומא זה אוכל, פאריז זה בושם, ז'נבה זה הסכמי שלום. ברלין היא… היא… ובכן, ברלין היא בירה אירופית עולה, עיר שחוברה לה יחדיו, ובזמן האחרון גם יעד להשקעות נדל"ן של ישראלים שלא יודעים מה לעשות עם הכסף. ברלין היא בהחלט טרנד חם; ומוצרים גרמניים, כמו מוצרי חשמל ומכוניות, נחשבים לאמינים ואיכותיים. במלים אחרות, אם קנית משקפיים תוצרת גרמניה, אתה יכול להיות רגוע שהם לא יעשו לך בעיות. הם בטיחותיים, הפח שלהם עבה, הם תמיד יניעו בבוקר, הם לא רואים מוסך, וכשתרצה למכור אותם תקבל מחיר מחירון.
לגבי השם, עם ה״קרולינה״ אין לי בעיה. אפילו לנו כאן יש קרולינה חביבה משלנו. אבל ה"למקה" הזה נשמע קצת, איך לומר, טרנטה. מתחרז עם מושגים לא סקסיים בעליל כמו דודה חנקה, כיפת ירמולקה, או שירה בציבור עם יוסק'ה. זה יכול להישמע גם כמו שם של כלי עבודה: "מחמוד, תעביר לי את הלמקה ושים בארגז את הג׳פקה!".
מתאים לא מתאים – בשורה התחתונה, התרגיל הגרמני עבד. יכול להיות שלרוב האנשים לא אכפת, אבל לי כן. אני מהדור של אלה שמחפשים אמת בפרסום, ואני יודע שאנחנו הולכים ונכחדים.
עכשיו נעבור לשבת במרפסת. אמממ… אולי לא כדאי.
מרפסת היא אחד מסמלי הישראליות של פעם. לשבת בגופיה במרפסת ולאכול אבטיח היתה בעבר הדרך הטובה לתקשר עם השכנים, או סתם עם חברים שעוברים למטה. אני אישית תמיד פחדתי ממרפסות, וכשעמדו עליהם הרבה אנשים, ביום הולדת למשל, תמיד ברחתי לסלון. בגלל שכבר בבית הספר הייתי גרוע בהנדסה, כל הקונספציה הזאת, של רצפה שעומדת באוויר כשהיא מחוברת לבניין רק מצד אחד, לא נראית לי.
אבל הסיפור הזה של המרפסות שקרסו בחדרה מקרב את החלטורה לדרגת אומנות. המחשבה שקנית דירה בכל חסכונותיך, התחייבת לשלושים שנה משכנתא, ומישהו חיפף בבנייה, מטריפה את הדעת. קריסת בתים מתחברת אצלנו למדינות מפגרות שאין בהן חוק וסדר, אבל אצלנו? אנחנו? מדינת הסטארט אפ, היצואנית של זוכי פרס נובל ואלופי שחמט?
האם נותר מישהו במדינה הזאת שניתן לסמוך עליו? מה עם המכונאי שתיקן לי את הבלמים, האוכל בגן, התוצאות של הביופסיה? ומתי לאחרונה בדקו את החיזוקים של גשר הירקון? פתאום הביטוי "פינוי בינוי" מקבל משמעות חדשה, אבל בהיפוך – קודם בינוי, ואחרי זה פינוי. אמור מעתה: בינוי פינוי.
הדיירים המסכנים אכלו אותה מכל הכיוונים. ערך הדירות ירד באופן דרמטי, כי לבניין הזה יצא שם רע. אם נשארת לגור בדירה כי אף אחד לא רצה לקנות אותה ממך, אתה חי בפחד יומיומי. כל החלטה על יציאה לסיגריה במרפסת עלולה להיות הרת אסון. איזה סיגריה לקחת? כמה היא שוקלת? והאם המרפסת מסוגלת לשאת גם מאפרה?
ונגיד שהמרפסות נבדקו ואושרו. מה זה אומר לגבי שאר הדירה? האם אתה יכול להיות בטוח שישיבה על האסלה לא תסתיים בהתרסקות על הראש של גברת יענקלביץ׳ מקומה 4? והאם בדירה כזו בכלל מותר לגבר כמוני, נשוי + שלוש, ליהנות מהפינוק היחידי שעוד נותר לו – קריאת עיתון בשירותים? הרי כולנו מכירים את מוספי סוף השבוע, שנהיו כבדים מאוד בשנים האחרונות, עד שחלקם אפילו מגיע עם סבָל (דרוש אותו ממוכר העיתונים שלך). אתה צריך להיות מתאבד שיעי כדי להכניס אותם לשירותים.
דירה כזאת עלולה גם לגזור עליך ניתוק חברתי. מי יבוא אליך בליל הסדר? את מי תצליח לשכנע לבוא להדליק אצלך נר לחנוכה? איזו אמא תשלח את הילד שלה למסיבת כיתה אצלכם?
לבי לבי עם הדיירים המסכנים. לשאלה האם לא חשדו במשהו הם ענו שבזמן הבנייה הכול נראה בסדר. אחד מהם נזכר שהקבלן הרכיב משקפיים של קרולינה למקה.
