איור: עובדיה בנישו
השבוע התקבלה הודעה אוטומטית מהבנק, שהגיעה השעה ועלי להחליף את סיסמת הכניסה לחשבון שלי באינטרנט. מצד אחד, זה סימן חיובי לכך שכנראה אני עוד חי, הבנק זוכר את קיומי, מכיר בעובדה שיש לי חשבון, ואפילו אכפת לו שלא כל עובר ושב ייכנס לי לעובר ושב. מצד שני, איזה בלבול מוח. עד שסוף־סוף התרגלתי לסיסמה שלי, שכללה את שמי בתוספת צירוף הספרות המפתיע 1234 ומשמשת אותי להמון אתרים אחרים שמוגנים בסיסמה, כולל כאלה בעלי סיווג ביטחוני גבוה כמו חנות מקוונת של קפסולות לקפה או אפליקציה להזמנת פרחים – המערכת הבנקאית אתגרה אותי לחשוב על צירוף חדש. גם ככה קשה לי מספיק עם המבחנים שהאתרים מעבירים אותי בבקשה לזהות רמזורים וסירות מנוע כדי לוודא שאני לא רובוט (ולמה שרובוט בכלל ינסה להיכנס לאתר של קופת חולים?) איפה הימים שהסיסמה היחידה שהייתי צריך לזכור היתה ארבע הספרות של מנעול האופניים או של הכספת במלון באילת.
חשבתי לעצמי שאולי קריאת ההשכמה מהבנק היא דווקא הזדמנות טובה לעשות סוף־סוף את מה שהייתי צריך לעשות מזמן, ולהתחיל להשתמש בסיסמאות שונות בכל אתר ואתר, כי כל המומחים מזהירים שאם תמשיך להשתמש באותה סיסמה שוב ושוב בסוף יגיע ההאקר האיראני המנוול שיעשה לך בלאגן בכל האתרים שבהם אתה משוטט, יוציא לך כסף מחשבון הבנק או יזמין בשמך משלוח מחנות לאביזרי סקס וישלח אותו לבוס שלך בעבודה – ואתה תצטער על הרגע שחומייני עלה לשלטון.
מצד שני, גם האתרים מעיקים ולא עושים לך את החיים קלים. חלקם חכמים עד כדי כך שאם תנסה להכניס סיסמת וינטג' נוחה ומוכרת, הם יודיעו לך: חבוב, לא תצליח לעבוד עלינו. בסיסמה הזו כבר השתמשת, תביא משהו חדש, יא פדלאה!
כמו בהרבה תחומים בחיים, גם כאן האדם נקרע בין עצלנותו הטבעית והחיפוש אחרי נוחות, קלות ואפס שינויים, לבין הידיעה שהדבר הנכון לעשות כרוך בהזזת הישבן, במאמץ מחשבתי ובפעולה ממשית.
אלא שהמצב הזה גורם לכך שאחת הדילמות הגדולות ביותר שבפניהן ניצב המין האנושי בשנות האלפיים היא כיצד למצוא טכניקה שתאפשר לך לייצר סיסמאות שונות שלא יהיו קלות לפיצוח עבור האקרים, ועדיין להצליח לזכור אותן בעצמך, למרות שבגילך אתה כבר בקושי זוכר אפילו את לוח הכפל.
על הזיכרון לבדו לא כדאי לסמוך. כמויות הסיסמאות הן אדירות. אדם נורמטיבי נכנס בחודש לעשרות אתרים תלויי סיסמה – החל מהמחשב שלו עצמו ועד קופת החולים, הדואר, הסופרמרקט אונליין, חברות תעופה ותיירות, תוכנות שקנית וחשבונות באמזון, בעלי אקספרס ובכל אפליקציה בטלפון הנייד שאינה המחשבון. במקביל, הזיכרון האנושי, שבניגוד לסלולרי לא יוצאים לו דגמים חדשים עם יותר ג'יגה, מתקשה לעמוד בעומס הסיסמאות, ומסתובב אפילו סיפור על מישהו שקנה ביטקוין שערכו עלה לעשרות מיליונים, אבל בגלל שהוא לא זכר את הסיסמה הלך לו הכסף ועכשיו בטח בא לו לירות בעצמו אבל הוא לא מוצא את הסיסמה לאתר שמוכר כלי נשק.
אפשר כמובן לשמור ולנהל את רשימת הסיסמאות בטלפון, אבל מה אם המכשיר ייפול לידיים זרות? שלא לדבר על זה שכשתרצה למצוא שם את אחת הסיסמאות, תגלה ששכחת גם את קוד הכניסה אליו. אפשר לכתוב את הסיסמאות באיזו מחברת – כאילו כל המעבר לעידן הדיגיטלי לא היה אמור ליתר את השימוש בנייר – אבל איפה מחביאים את המחברת במקום שאף אחד לא יכול לגשת אליו, ובלי שהגברת הראשונה תצייר פרחים על הסיסמאות כמו שהיא עושה כבדרך אגב כשהיא משוחחת בטלפון, או שאני עצמי אקרע את הדף ואשליך את הקשקושים הלא ברורים לפח. פתאום עלתה בי ההכרה שכל המידע והצורך לזכור מספרים, שנחסכו מאיתנו עם גניזת ספרי הטלפון ודפי זהב עבי הכרס, חוזרים אלינו בדלת האחורית בצורת סיסמאות.
עלה גם רעיון ללכת הפוך. הסיסמה תהיה גלויה והאתר יהיה כמוס. אני אכתוב את הסיסמאות באופן גלוי על פתקים צהובים קטנים שאדביק מסביב למסך המחשב שלי עם רמזים לאיזה אתר הסיסמאות מתייחסות. למשל, לסיסמה של עלי אקספרס אצרף את צמד המילים: ארבעים השודדים. לסיסמת אמזון אצרף את השיוך "נהר גדול בדרום אמריקה" – יענו אמזונס, לסיסמה שלי באפל צירפתי פתק עם המילים התפוח לא נופל רחוק מהעץ, ולסיסמה של קופת חולים "וואלה שתהיה לי בריא", אם כי אני עלול להתבלבל ולחשוב שזו בכלל הסיסמה שלי לאתר וואלה. הבעיה היא שכשמישהו עבר על יד המחשב שלי ובחנתי את יכולותיו בהבנת קודים סודיים, הוא מייד הבין את העסק ואמר לי "מה, אתה ילד? זה שקוף לגמרי". אחרי מחשבה החלטתי שצריך למצוא משהו שאינו תלוי בדבר פיזי כמו טלפון, מחברת או פתקים, אלא במשהו שנמצא אצלי בראש. למשל, אסוציאציות שרלוונטיות לאתרים שבהם אני מבקר.
למשל, עבור הבנק החלטתי להשתמש בסיסמה "הכסף לא גדל על העצים", שזה מה שתמיד עולה לי בראש כשאני רואה את האוברדרפט בבנק ונזכר שבדיוק אמרתי לאשתי ולבנות שיפסיקו לקנות כל כך הרבה בגדים ושהכסף לא גדל על העצים. הכנסתי לאתר הבנק את האותיות hakeseflogadelalhaetzim50000 כי הבנק דורש גם מספרים, ו־50 אלף זה סכום המינוס שכשאני מגיע אליו הבנק מתקשר אלי לשאול איך אני מתכוון לכסות את הגירעון, ולהציע לי הלוואות שבתוך שנה יכפילו אותו.
באתרים מסוימים האסוציאציה שלי היא המקום שבו הייתי כשנרשמתי אליהם, ולכן קבעתי שהסיסמה לחשבון הג'ימייל שלי תהיה – Niyar-toalet, כי יוצא לי לא פעם לקרוא מיילים בשירותים. לאתר של בוקינג שיגרתי את הסיסמה egels5 על שם להקת האיגלס ששרה את "הוטל קליפורניה", והוטל זה חופשה.
לכניסה לפייסבוק גייסתי את הסיסמה "מרקסוכר", כדי שאזכור שמדובר בחברה שמנהל מרק צוקרברג, והסיסמה שלי בחברת האשראי היא "אשראי יתום אני" מתוך ספרו של שלום עליכם – וגם כי בכל פעם שאני רואה את מצב החיובים שם, אני קצת מצטער שלא שלחתי את בנותיי האהובות והיקרות לגדול בבית יתומים.
הבעיה היא שאחרי תקופה מסוימת גם שם דרשו ממני לשנות סיסמה ונאלצתי להתרחק קצת עם האסוציאציות, ובמקום "נייר טואלט" לקבוע כסיסמה את Magvon-lach, ובמקום הנשרים – התרנגולים, ואחרי חודש כבר לא זכרתי אם זו הסיסמה לאתר חופשות או לקניות במחלקת הבשר ברמי לוי. אחרי שהתבלבלתי בין הסיסמה שלנו בזארה לבין הסיסמה בקרן ההשתלמות שנאלצתי לפתוח בגלל הפעילות המשפחתית בזארה, ואחרי שניסיתי להיכנס לאתר של חברת החשמל עם הסיסמה של מקורות, מה שכמעט גרם לקצר – נכשלתי גם בכניסה לאתר של הבנק, והוא חסם אותי. כשדיברתי עם איש האינטרנט של הסניף בטלפון, הוא אמר לי שהוא שם לב שכבר כמה ימים אני מנסה להיכנס לאתר שלהם עם הסיסמה bank-shel-ganavim1234. "הסיסמה גם לא נכונה וגם קצת מעליבה. אולי תחשוב על משהו אחר?" התנצלתי על הטעות, הבטחתי לשנות את דרכיי ושיניתי לסיסמה חדשה – אותו הדבר רק עם אות גדולה בהתחלה.
