איור טליק לזר
עוד שבוע מטורלל עבר, והמחשבה שממש לא מזמן עוד חגגו פה את פורים נראית כמו זיכרון ישן. סף העצבים עולה, ואין לי ספק שמי שיעשה את הבוכטות אחרי שנצא מהמשבר הם הדיאטנים והיועצים הזוגיים. אני עצמי עברתי לגור במקרר, ולו ידעתי בביטחון שהאור כבה מבפנים כשהדלת נסגרת, הייתי גם ישן בפנים.
זוגות ששורדים את התקופה הזו כנראה באמת אוהבים זה את זה, או שהם כרגע בבידוד מבחירה בבתים נפרדים. הגברת הראשונה צופה כמעט בכל ערב ב"חתונה ממבט ראשון" ונהנית מכל רגע. אני מדיר את רגליי מהתוכנית וחושב שלמרות שהעונה צולמה מזמן, עכשיו זה לא הזמן להתחתן עם מישהו שאתה לא מכיר, כי אתם עלולים להיתקע יחד בבית אחד בלי יכולת לצאת, רק שניכם ו־50 קופסאות תירס.
ההנחיות בקשר ליציאה מהבית פתוחות לפרשנות, ולא ממש ברור באילו נסיבות בדיוק מותר לצאת. למשל, האישור ל"פעילות ספורטיבית" גרם לאנשים שהספורט היחיד שבו עסקו הוא הנפת מארז של נייר טואלט בסופר, לעלות על טרנינג חדש ונעלי ריצה של אצנים אולימפיים כדי לצאת לרחוב לעשן. מכיוון שמותר גם להוציא כלב לסיבוב בחוץ, אני חושש שבקרוב נראה אנשים צועדים בפארק עם בובת כלב מפרווה או סוס נדנדה קשורים ברצועה.
ניקיון הבית מתחלק אצלנו בין בני הבית, ומכיוון שבימים ויראליים אלה יש הקפדה מיוחדת על היגיינה, אני מוצא את עצמי מדיח כלים חמש פעמים ביום ומפחד שמרוב שטיפת כלים אתעורר בבוקר כשעל המצח מתנוסס לי לוגו של "בוש".
בסוף היום, כשאתה מנסה לסכם מה עבר עליך, המסקנה המתבקשת היא ששיאו של היום היה היציאה החוצה לזרוק את הזבל. דיווחי התנועה ברדיו יותר קצרים מהודעת החסות הנלווית, ובתחזית מזג האוויר עדיף לדווח על הטמפרטורה הצפויה בחדרים השונים בבתים, כי החוצה אף אחד לא יוצא. מה שיפה במיוחד זה שנותנים גם את הטמפרטורות בערים נבחרות בחו"ל, לטובת אפס הנוסעים.
בידוד ופרחים. הבת האמצעית שהתה בשבוע שעבר באותו מתחם שבו נכח חולה מספר 189. למרות שלא פגשה אותו מעולם, היא נכנסה לבידוד בבית. עכשיו היא מבודדת, מה שאומר שכולנו צריכים לשרת את הוד בדידותה. למרות שהמבודד מקבל שלוש ארוחות ביום לחדר ופטור מכל מטלה, מדובר בתענוג מפוקפק, ואני מרחם עליה. למרבה הצער, גם כשהיא תצא מהבידוד לא מצפה לה בשורה מי יודע מה: היא תמשיך להיות תקועה בבית.
ידיד המשפחה, שמשפחתו מגדלת צבעונים בדרום, שאותם אף אחד לא ממש קונה כרגע ושזמן הוואזה שלהם מוגבל, שאל אם אנחנו מכירים אנשים שירצו לרכוש צבעונים במחירים אטרקטיביים. הגברת הראשונה עשתה כמה טלפונים ושלחה כמה ווטסאפים לחברות, ובתוך יומיים נמכרו כמה מאות זרים, כולל לעסק גדול, ששלח לעובדיו ששוחררו לחל"ת, זרים להמתקת הגלולה.
חיילים בודדים. הגברת הראשונה עסוקה בגיוס תרומות ובפתרון בעיות לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי, או לכאלה שהשתחררו ושאין להם עדיין כלום בחיים. גם בימים כתיקונם החיילים המשוחררים האלה לא מלקקים דבש, אבל עכשיו רבים מהם פוטרו, אין להם איך לשלם שכירות או לקנות בסופר, וגם לא משפחה תומכת שתיתן כתף.
במצוותה, ובמסגרת תרומתי הצנועה לזולת, נשלחתי להביא כמה ארגזי אלכוג'ל שנתרמו עבורם ממפעל בפתח תקווה. קפצתי על המטלה, כדי שסוף־סוף תהיה לי הצדקה לצאת מהבית כעובד חיוני. למרות שהכבישים היו ריקים, במהלך הנסיעה נסעתי לאט ולקחתי את הזמן, כשאני מסיע את קרטוני האלכוג'ל בתחושה של נהג במשוריין שפרץ את המצור על ירושלים.
תיסלם. השבוע שמעתי מומחה שמסביר שגם, אם וכאשר, ישחררו אותנו מהסגר החלקי בבתים – הבשורה לא תחול על בני 60 ומעלה. אלה ייאלצו להמשיך להיות מבודדים, כדי להגן על עצמם. בשורה לא מלהיבה עבור עבדכם הנאמן, שלא מזמן, בתזמון שמתגלה כגרוע במיוחד, הצטרף לאותה קבוצת גיל שבִן לילה הפכה לקבוצת סיכון.
בתחילת השבוע, כשהוראות היציאה מהבית עוד היו עמומות, ערכנו פגישת להקה. חלקנו נכחו פיזית, והשאר הצטרפו באמצעות שיחת וידאו. ישבנו בחצר פתוחה בשינקין, שישה אנשים בני 60 פלוס שאין להם מושג מה עתיד להתרחש, שומרים על מרחק חוקי ומנסים להבין איך ייראו החיים שלנו כלהקת רוק בחודשים הבאים.
אחרי ארבע דקות הבינו כולם שאין שום דבר עתידי לקדם, שום דבר לקבוע, ושבאופן כללי, לאף אחד בלהקה או בעולם אין מושג מה הולך לקרות מחר, כך שהפגישה אמנם נעימה, אבל מיותרת לגמרי. התפזרנו, כשההחלטה היא להתרכז ביצירה. אין לדעת מתי ניפגש שוב, אבל אולי בזכות המצב החדש לפחות נכתוב יחד שיר חדש באמצעות מפגשים וירטואליים ואמצעים טכנולוגיים. ממילא הדבר היחיד שלהקה יכולה לאחל לעצמה בימים אלו הוא ששיר שלה יהפוך ללהיט מרפסות.
שירו של שפשף. באחד מערבי השבוע קיבלתי הודעה ממפיק מוזיקלי שלא הכרתי. הוא הודיע לי ששלושת זמרי הצמרת, עומר אדם, ליאור נרקיס ומשה פרץ, רוצים להקליט שיר, שאת מילותיו חיברתי לפני 35 שנים למנגינה של מאיר בנאי. נפלאות דרכיו של היקום – מגיפה חדשה שולפת שיר עתיק מהארכיון. אישרתי להם להשתמש במילים, בתקווה להפוך לדורון מדלי של השבוע, ושייכנסו לי קצת אדרנלין ואקשן לחיים.
מאז, אני עוקב אחרי הפעילות שלהם, המבוססת על מיליוני עוקבים ברשתות, ונהנה לגוון את המצב עם ויראליות מהסוג המוזיקלי. כבר מזמן לא הייתי מעורב מהצד בפרויקט שמספר הצפיות שלו קופץ ב־200 אלף צפיות יומיות ביוטיוב.
ההורים. תמיד שאלת את עצמך מה תעשה בפנסיה. האם תסדר תמונות באלבומים, תערוך את כל סרטוני הווידאו שבהם צילמת את הילדים, או תתמכר לספורט ולהסעת נכדים. אבל איזו פנסיה זו כשאפילו בתי האבות נעולים, בתי הקפה סגורים, וגם את הדבר שאני מחכה לו כבר שנים, שלישי בשלייקס, ביטלו.
זה נכון שהילדים מתחרפנים מהישיבה בבית, אבל עצוב לראות את ההורים המבוגרים שלנו מבודדים, בלי יכולת לצאת או לקבל מבקרים. פתאום הרעיון של הסדרה המקסימה "80 וארבע", שבה ילדי גן, על שלל וירוסיהם וחיידקיהם, מבקרים קשישים בבית אבות – נראה מקובל ובטיחותי בערך כמו הזרקת הרואין. קצת מזכיר צפייה עכשווית בסרטי קולנוע ישנים שבהם הגיבורים מעשנים.
הביקורים שלי אצל הוריי הפכו בשנים האחרונות לאירוע המסעיר והמשמעותי של יומם. עכשיו, כשגם זה נלקח מהם, הם ממש מסכנים.
מישהו הבריק ברשת עם סרטון שבו רואים אותו משוחח בטלפון עם אביו הקשיש דרך החלון, והרעיון מצא חן בעיניי. במקום עוד שיחת טלפון מבאסת מרחוק, קפצתי להורים וניהלתי איתם שיחת טלפון, כשהם לפחות רואים אותי דרך החלון. מי היה מאמין ששיחת טלפון דרך זכוכית יכולה להיות כל כך מרגשת.
זמזום בציבור. בשישי בערב הודיעה הזמרת עינת שרוף (שלא שרה בציבור כמה שבועות ומתחילה כנראה להתחרפן ולשיר לעציצים), שהיא מארגנת קבלת שבת באמצעות אפליקציית זום, ובליווי תמיר (בלי הלהקה) על גיטרה, לחברים. המסך התפצל להרבה מסכים קטנים, וכל החברים ניסו לשיר יחד.
אלה לא ממש תנאים אידיאליים, כשרבים מהמשתתפים הם אנשים שמזייפים גם בימים שאין קורונה, אבל כרגע אין אופציה אחרת, וזה דווקא מחמם את הלב. למעוניינים לקיים אירוע דומה אני ממליץ לשלב שירים שמתאימים למצב: "לא גומר ת'חודש״", "לבד על הגג שבתות וחגים", "בדד – בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום", וגם "זום זום זום עולה הזמר מכוורת הדבורים". √
גבר הולך לבידוד
