דואר שוליים – טליק לזר
בסוף השבוע שעבר הופתעתי לגלות את בתנו הצעירה לבושה, מסורקת ומצוחצחת שיניים עוד לפני השעה 7 בבוקר. מדובר בילדה שמדי בוקר אני מקפיד להעיר אותה בנשיקות ובדגדוגים עדינים, כדי שחלילה היום שלה לא יתחיל באופן אגרסיבי מדי והיקיצה שלה תהיה חלקה, נטולת טראומות ונעימה כנוצת אווז.
והנה לפתע היא קמה באופן עצמוני לגמרי. כשניסיתי לברר מה קורה כאן, היא לא ענתה ונשארה רכונה על המחשב בריכוז ובמתיקות שלא היו מביישים בקבוק ויטמינצ׳יק. ברגע הראשון חשבתי שהיא מתכוננת לבחינה חשובה ורציתי להחמיא לה על ההשקעה, אבל אז הצצתי במסך ונזכרתי ש"טופ שופ תיקים ואקססוריז" הוא עדיין לא מקצוע בתוכנית הלימודים.
באותו רגע נפל לי האסימון, וקראו לו בלאק פריידיי. למרות שהילדה לא נוהגת לזכור תאריכים ולציין מועדים, כשמדובר בחג הקניות הגדול היא הופכת לרב לאו.
בעשרה לשמונה, לפני שהיא נאלצה להתנתק מהאתר לטובת הפסקת לימודים קלה בבית הספר, נקראתי לבצע את מנהג החג המסורתי של הכנסת מספר האשראי שלי, המכונה גם "חגיגות סליקת תורה". אני מודה שהרגשתי מעט לא נוח עם העובדה שבעודנו מנסים לדפוק את המערכת ולקנות כל מיני מוצרי כותנה שאף אחד לא צריך בחצי מחיר, ברחבי הארץ כמות לא מבוטלת של אנשים נפרדים לנצח מכל תכולת הבית שלהם בשריפות הענק.
אבל ויתרתי על הציונות ושתקתי. אני, שאחת לשבוע מזמין מאדון עלי אקספרס החביב כל מיני מחברים מיותרים בגודל של נעץ, בעלות של חצי דולר ובכמות שתספיק לכל השכונה רק כדי לצאת מגדרי כמו תינוק כשמגיעה ההודעה המשמחת על חבילה בדואר, לא יכול להטיף לה כאן מוסר.
לשאלת הילדה ״מתי זה יגיע?״ עניתי שזה בעיקר תלוי בדואר. ראיתי שהיא לא ממש מבינה, ושכל העניין הזה נשמע לה קצת פרימיטיבי. בכל זאת, כשהיא מזמינה עם החברות שלה פיצה, היא מגיעה תוך 40 דקות. בסנאפצ'ט היא שולחת סרטון תוך 4 שניות, כולל לשים לעצמה אוזניים של ארנב. למה עכשיו היא צריכה לחכות שבועיים?
אני עדיין זוכר את השיעור ביסודי, שבו המורה הסבירה לנו איך כותבים מכתב, איך מלקקים בול, מה זה מיקוד, והיכן בדיוק יש למקם את כתובת הנמען מאחור. כשניסיתי להסביר את הדברים האלה לבת שלי, היא לא הבינה למה אני מבזבז לה את הזמן ולא מתרכז בפעולות שיותר מתאימות לימינו, כמו לרכוב על סוס לצרכנייה ולקנות שם סמובר. וזה עוד לפני שהיא ראתה שבדואר שוקלים את המכתב כדי לקבוע את מחיר המשלוח.
הדור הבא גדל במציאות שבה אמזון, אסוס ועלי אקספרס הפכו את העולם לכפר גלובלי, ומבחינת הרגלי הקנייה של בנות המשפחה – לכפר שמריהו גלובלי. את הדואר המסורתי זה הפך לפחות רלוונטי מפידל קסטרו. כמות המכתבים שאנחנו מקבלים ושולחים ירדה משמעותית, וכך גם האופי שלהם. היום כמעט אין סיכוי לפתוח את תיבת הדואר ולמצוא שם בשורה חיובית – לא איגרות שנה טובה מעוטרות וצבעוניות, לא מכתבי אהבה ולא גלויות נוף מאתרי תיירות מעבר לים, שבהם נופשים עכשיו בני משפחה מאושרים (נכון שלעיתים, עד שהגלויה מהשלג בפאריס הגיעה, בן המשפחה כבר הספיק לחזור ולשבת מולך מזיע בפתח תקווה. אבל זה בכל זאת היה נחמד).
ההתכתבויות החיוביות עברו למֶדיות שאיתן לא אוספים בולים אלא לייקים, והשאירו לדואר קשישא רק את בשורות האיוב: הודעות תוקפניות מרשויות המס, איומים מהביטוח הלאומי, חיובי ארנונה, התראות לפני ניתוק חשמל, הזמנה לקורס נהיגה מונעת, זימון למילואים, דו"חות תנועה, דו"חות חניה, קנסות ממס הכנסה והזמנות לחתונה (שהן קנס על הכנסה של מישהו אחר).
חוץ מזה, תיבות הדואר שלנו מלאות בשלל ברושורים למשלוחי פיצה, תפריטים לסושיות, הצעות למכבסות, פרגולות, מורים למתמטיקה ומורות ליוגה. כאילו בעלי העסקים הנ"ל מבינים שאחרי הבשורות הקשות שמצאת קודם בתיבה, אתה נמצא עכשיו במצב פגיע, שבו קל למכור לך כל דבר שעשוי לספק מעט נחמה – מהמבורגר ועד מסאז' רפואי.
בנוסף, מגיע לתיבה גם העיתון המקומי, שכולל בעיקר פרסומות פלוס כתבה מפרגנת על חבר מועצה, שאשתו היא במקרה עורכת העיתון. לא סתם מניחים ליד תיבות הדואר פח גדול.
תיבת הדואר שלנו נמצאת בסניף הדואר הסמוך. מיקומה ומספרה ידועים כמובן רק לי, לא מטעמי סודיות, אלא מחוסר עניין מוחלט של בנות הבית. מבחינתן החבילות מגיעות מעלי אקספרס היישר לשולחן בסלון על ידי שליח סיני נמרץ. מובן שהחבילה אפילו לא מגיעה לתיבה, לשם מגיע רק הפתק, שמיידע אותך שמחכה לך חבילה בסניף.
הביקור בסניף כדי לאסוף את החבילה הוא חוויה מורכבת שעלולה לגזול זמן רב, אבל למרות התור הארוך, יש לי גם הרבה סימפטיה לתהליך המסקרן והבלתי צפוי – שבסופו מחכה לך החבילה המיוחלת מחו"ל, או מכתב ממס הכנסה.
גם במונח "סניף דואר" חל כרסום מדאיג. בזמן האחרון יותר ויותר חבילות מגיעות לכל מיני זכייני דואר פרטיים, כך שאת החבילה אתה עשוי לאסוף בפיצוצייה, בחנות לתיקון טלפונים ניידים או אצל הירקן, תוך שאתה מאזין למשפטים כמו ״תן לי מעטפות, קונטרס בולים ו־400 גרם גרעינים״.
בדואר כולם שווים בפני הבול ובפני אלי ומריאנו, ונחמד לראות זה לצד זה עובד זר שמעביר את המשכורת למשפחה בפיליפינים, אמא ששולחת עוגיות מפנקות לילד במיאמי, סוחרי מכוניות שמעבירים בעלות על רכב ושליח עם קסדה על הראש שבא לאסוף מכתב רשום. זה יכול להיות סיוט להיתקע בתור אחרי כלה לעתיד ששולחת 200 הזמנות לחתונה ומתעקשת ללקק בעצמה בול אחרי בול, או אחרי מנהל חשבונות שצריך לשלם מע״מ וביטוח לאומי ב־15 בחודש ל־400 עובדים.
אתה יכול לשחק את הממהר הכועס שמתבאס מהתור, אבל אני תמיד מעדיף לבוא רגוע, לקחת את הזמן, לתחזק את היחסים עם סיגלית והבנות בסניף וליהנות מהסיטואציה האנושית, שכמוה לא תמצא באמזון. רק ככה, באווירה הנינוחה והאיטית, תספיק לקלוט מרחוק שהדואר הרשום שהגיע עבורך הוא לא החבילה מבלאק פריידיי, אלא דו"ח חניה מאיזה בלאק סאנדיי ברמת גן, ולסרב לקבל אותו. √
