דווקא יפה לי שיער . פחות הצלב והכידון הזה שתקוע לתוך ראש של דג או מפלצת…
פסח הוא אחד החגים המשפחתיים ביותר בלוח השנה. אחרי שליל הסדר קיבץ את נידחי המשפחה מארבע כנפות הארץ, מגיע חול המועד ואתו שלל אירועים אותם נחגוג עם קרובינו ביערות בפארקים ובמוזיאונים (בעיקר אלה שהכניסה אליהם חינם בחסות בנק הפועלים). בכל המשפחתולוגיה הזו שבאה בילט-אין בפסח, מסתתרת הזדמנות מצוינת להתעמק באילן היוחסין, ולנסות להבין מאין באת ולאן אתה הולך. וזה בדיוק מה שעשיתי ערב החג.
החודש קיבלתי זריקת משפחתיות מכמה כיוונים. ראשית חגגנו לאבי יום הולדת 87 , ואת החיבור המשונה בין הדורות אפשר היה לראות כשבתי בת התשע הגישה לו אייפון ועליו אפליקציה של עוגה עם 87 נרות. אחרי שהפוווו הרגיל לא כיבה אותם נאלצנו להתנצל בפניו ולעשות רי סטארט, לא לפני שביקשנו ממנו להביע משאלה.
בזמן הברכות וחלוקת העוגה, הסתכלתי על אבי הזקן ומשק ההיסטוריה המשפחתית הכה בי. הנה תקציר הפרקים הקודמים: הורי עלו ארצה מהתפוצות. אימי נולדה בפולין ועלתה ארצה מבלגיה אחרי המלחמה ואחרי שאביה וחלקים ממשפחתה נרצחו בשואה.בניגוד לבנות שלי וכמו רבים מבני הדור השני היה לי רק סבא אחד ואני מודה שגרמנים יכולים לבקש סליחה כמה שהם רוצים אבל לי תמיד יהיה לי חשבון פתוח עם העם שלקח לי את הסבא שלא הכרתי רק כי היה יהודי.
אבי עלה מאיטליה לפני המלחמה, וכך ניצלו בני המשפחה. השיוך העדתי שלי טיפה בעייתי. באופן רשמי אני חצי פולני וחצי איטלקי , מה שאומר שלא ברור אם אני אשכנזי או ספרדי. אני כמובן מנצל את המצב לטובתי, ומשתמש במרחב התמרון הזה כדי להיעלב כמו ספרדי ולהתנשא כמו אשכנזי. כשמדברים בחדר על אופנה, תרבות, כדורגל ונשים אני מבהיר לנוכחים שאני איטלקי, ואני מספר לכולם שאני פולני כש..האמת כמעט אף פעם. בתכל'ס להיות פולני בארץ זה לא כזה שוס, במיוחד לא בזמן האחרון, אז אני מוותר ויושב בחושך לבד.
בילדותנו ספגנו אחיי ואני מזה ומזה. אימי שהיא בשלנית דגולה הבינה במקביל לשאר העולם, שהמטבח האיטלקי ינצח בתחרות מול המטבח היהודי, ושאין סיכוי לרגל הקרושה מול הפסטה בולונז. היא השכילה לקחת מסבתי האיטלקייה את מיטב המתכונים ושילבה יפה את שני הזרמים. וככה יום אחד היינו אוכלים פיצה ופסטה (מתוצרת עצמית!) ולמחרת חיכה לנו על השולחן כבד קצוץ. לפעמים אימא הייתה מתבלבלת ומכינה פיצה קצוצה ופסטה כבדה, אבל מכיוון שהיינו רעבים סלחנו לה.
מפלס ההתרגשות שלי עלה עוד קצת השבוע, כשבמאית בשם יעלה לוי צימרמן שלחה לי דיסק תפילות אורגינלי של יהודי איטליה מבית הכנסת בפירנצה. את חלק מהמנגינות הכרתי. הם החזירו אותי בשנייה ארבעים שנה ויותר אחורה, לבית הכנסת של סבי ברמת גן. כשהשמעתי את הדיסק לאבי ראיתי שהוא דומע מגעגועים, ואני בעקבותיו.
קהילת יהודי איטליה בארץ בשנות ה 50 וה 60 הייתה צנועה וזעירה.
הגברים לבשו חליפות שלושה חלקים, חבשו כובעי צילינדר כמו פעם , ותפילותיהם נשמעו כאילו הושפעו ממנגינות שכניהם הנוצרים. מעניין שאת התפילות מלווה נגינת עוגב. מתברר שיהודי פירנצה הכשרים שלא רצו לחלל שבת, העסיקו גויים שינגנו בשבילם על העוגב בזמן שהם מתפללים. ממזרים.
בדיסק נשמע גם קולו של סבי עליו השלום אומברטו ג'נאצני, שהוקלט בשנת 1959 שר פרקי חזנות. סבי לא היה זמר במובן ה'דה-וויסי' של המלה ויש להניח ששרית חדד לא היתה מסובבת את הכסא, אבל היה בהחלט אדם מוסיקלי. הוא אמנם לא היה בלהקת רוק אבל הוא היה כוכב אמיתי. על הבמה בבית הכנסת שלו לא עמדה מכונת עשן אלא ספר תורה, והמעריצות השרופות לא זרקו עליו חזיות אלא סוכריות וגם זה בשבת חתן. אבל איפה אני ואיפה הוא? הוא שילב לימודי חולין ולימודי דת והיה גם רופא וגם רב. הוא למד רפואה באוניברסיטת פיזה, ואולי זו הסיבה שמדי פעם אפשר לתפוס אותי עומד ככה " על העוקם ".
החיים של משפחת אבי באיטליה היו ממש דבש. וזה לגמרי הגיוני. פירנצה נמצאת בחבל טוסקנה היפהפה, מרובה הכרמים, עשיר בתרבות, משופע ביין טוב ובגדים יפים, ובו שוכן אחד מבתי הכנסת היפים בעולם. אבל שבוע בלבד אחרי חגיגת הבר-מצווה של אבי , באפריל ,1939המשפחה עזבה את המדינה אשר בגדה בהם בחוקיה הגזעניים המבישים. הם היו איטלקים גאים אבל תחת מוסוליני הפכו לאזרחים סוג ב' . סבי פוטר מעבודתו כרופא ואבי אנצו ודודי פרנקו (איזה שמות) גורשו מבית הספר. כשהבינו שרוחות רעות מנשבות, הם החליטו לעלות ארצה. פה, בארץ זבת חלב ודבש, הם אכלו הרבה קש ממש כמו עולים חדשים אחרים, אבל זה לא הפריע להם להשתתף באופן פעיל בבניית הארץ.
לפני כמה שנים צלצל אלי יגאל תומרקין(אבא של יון . בורים) וסיפר לי שעל גג של כנסיה בסאן מיקלה בעיר לוקה שבאיטליה, ניצב פסל בעל פרצוף עגול שמאוד דומה לי. כשנסעתי לשם ומצאתי את הפסל, הופתעתי לגלות שאכן יש דמיון מסוים ביני לבין הכרוב. נרעש מהתגלית חזרתי לארץ מיד ותבעתי מאבי הסברים. הוא גמגם משהו על זה ששורשי המשפחה עברו גם דרך לוקה ויש בהחלט מצב שאחת הסבתות של הסבתות, איזו פרחה מאגף השרלילות של המשפחה, מעדה רחמנא ליצלן באופן חד פעמי עם גוי משומד. דברים כאלה קורים במשפחות הכי טובות. אנחנו רק בני אדם, ובתנאים מסוימים, תחת התאורה הנכונה ואחרי כוס יין טוב, כל אחד יכול למעוד…
העניין עדיין בבדיקה, וכרגע אנחנו מחפשים עדים שחיו באזור בתקופת הרנסנס. אני בספק אם החיפושים יולידו משהו, אבל מכיוון שהאפיפיור פאולוס השני הוא יליד סוסנוביץ העיר של אמא שלי ואם בכל זאת יש בי איזשהו שביב נוצרי אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולאחל בהצלחה לאפיפיור החדש שאומרים שהוא אדם סובלני ומצוי ביחסים מצוינים עם יהודים ולאמר לו שהיהודי שבי מצטער על כל הקטע עם ישו ועד כמה שזה תלוי בי זה לא יקרה שוב.
בסרט הבא תוכלו לשמוע את קולו של סבי על רקע תמונות המשפחה:
לחץ כאן ותוכל לראות סרט חביב על העיר לוקה:
