סיפור קצר על סחיטה
אולי זה קשור לרוח הפיוס והשאנטי שמפיץ הנשיא האירני חסן רוחאני, אולי לאווירת הסתיו, לעלים הנושרים ולערב שיורד מוקדם, אבל בזמן האחרון יותר ויותר אנשים מתחברים לטבע ולמה שיש לו להציע, בעיקר בתחום התזונה. אין אירוע חברתי שלא מדברים איתי על עוגיות כוסמין סלט עולש ומחית עדשים, אבל את הבכורה ללא ספק לוקחים המיצים ובהפרש גדול. בחוג החברים המצומצם שלי כששואלים היום 'מה תשתה?' לא מתכוונים עוד לקפה או לתה, אלא לאוכל סחוט, בדרך כלל בצבע ירוק.
בהתחלה התייחסתי לכל עניין המיץ בביטול. מבחינתי כל עוד אני מקיים מצוות הדלקת מנגל מדי פעם, מבקר בסביח בימי חול, ומנגב חומוס בשבת, העולם יכול לשתות מיצים עד מחר. .
אבל אז הגיע השלב המר בו לא יכולתי להתעלם עוד מהמציאות. מצאתי את עצמי מנודה משיחות הסלון ומוגלה אחר כבוד למטבח, ושם בעוד כולם משבחים את עשב החיטה ומהללים את הג'ינג'ר אני זמזמזתי בתוגה את " כולם מדברים על מיצים – אף אחד לא מדבר על כבש..". כשניסיתי לספר לחבר'ה על שיפודיה חדשה נעניתי בנחירות בוז, כשסיפרתי בגאווה שאני שותה מיץ תפוגזר (תפוח וגזר) אמרה לי מישהי שזה הכי 2012 , שהוכח שכל המיצים האלה משמינים, ושמה שהולך היום זה סיפור אחר לגמרי.
השיא היה כשבאחד מסופי השבוע הודיעה לי הגברת הראשונה שהיא יורדת לנגב לסדנת מיצים בשילוב מדיטציה ויוגה. באותו רגע הבנתי שהעניין אבוד. המגיפה התפשטה וחדרה אל ביתי פנימה. במאמר מוסגר אציין שאישתי אוהבת לאמץ אופנות חדשות ולנסות דברים מעניינים, במטרה להשכיח את חייה הלא פשוטים איתי. היא כבר התנסתה בדיאטת מלונים (בעונה) , פילאטיס, פרחי באך, קברי צדיקים, אכול לפי סוג הדם שלך, הפרדת פחמימות ועוד ועוד, ולמרות זאת
שום דבר לא הכין אותי לבאות. היא חזרה סחוטה מסדנת המיצים ומיד הודיעה שהיא מנקה את הבית מרעלים וממזון מעובד . התירוץ הרשמי היה ש"כל האוכל שאנחנו מכניסים לגוף הוא אסון קולינרי" . ובנימה יותר פילוסופית "כל מה שאתה מכניס לגוף זה בעצם אתה.. אנחנו למעשה מזון מהלך. הגוף שלנו יודע מה לאכול אבל המוח מפריע לו". בנושא הזה היא באמת לא חידשה לי דבר . כבר שנים שהגוף שלי רוצה דברים והמוח שלה מתנגד להם. כך או כך היא הודיעה לי שמעכשיו אנחנו עוברים למיצי ירקות ושייקים של פירות.
בבוקר למחרת ,בעודי שרוי במקלחת שמעתי סאונד לא מוכר של מכשיר חשמלי שפעל בקדחתנות .הייתי בטוח שהשכנים מנסרים עצים לקראת החורף הקרוב ולכן המשכתי בענייני. רחוץ ורעב נכנסתי למטבח כשבראשי ויז'ואל נורא ברור של בוקר ישראלי טיפוסי: חביתה משתי ביצים טוסט, פרוסות עגבניה גבינת קוטג וכוס קפה, אלא שאישתי קידמה את פני בכוס של נוזל ירוק ומעורפל. המכשיר החשמלי הלא מזוהה התגלה כמכונת מיץ והמטבח נראה כמו הבית של אליעזר והגזר .השיש היה עמוס בשאריות של עלים ירוקים וגבעולים, והרצפה נראתה כמו שדה אחרי הקציר.
"הכנתי לך שייק של חסה , נענה ירקות שורש סלרי פטרוזיליה ועלי מנגולד" אשתי הכריזה בקול צוהל .
בדקתי מסביב כדי לוודא שעופר שכטר לא מתחבא בארון חשמל ועושה לי אמבוש. כיוון שאני אדם עם ראש פתוח טעמתי את הנוזל הירוק והסברתי לאישתי ולבנות שצפו בי לוגם את הזוועה הזאת, שלאדם הסביר קשה ללכת למשרד בלי קפה. לפעמים זו הסיבה שאנשים חותכים בפקקים ואחר כך מכים את חבריהם לעבודה. אשתי ציינה שאם אשתה מיץ נבט חיטה ג'ינג'ר וסלק שלוש פעמים ביום זה יוריד לי את לחץ הדם ואת הכולסטרול. מלמלתי שאני מעדיף שירד שער הדולר ותואט מהירות עליית מחירי הדירות אבל היא לא שמעה כי בדיוק אז היא הפעילה שוב את המכונה לעוד סיבוב של מיץ.
מאז אותו בוקר חיינו השתנו . הבית התמלא בירקות. כל ארון שלא פתחתי הפיל עלי קולורבי וחסות, במגירות נבטו להם הנבטוטים, שקיות של אספסת ,חובזה וקליפת חזרן תפסו את מקומם של השניצלים והצ'יפס. החשבון אצל הירקן תפח לממדים של חוב לאומי. באופן דרמטי נסעתי אליו במטרה לנהל משא ומתן. ביקשתי ממנו שיעשה מחיר. "זה ירקות למיץ" אמרתי לו " אתה לא חייב לתת לי את הכי טריים. תביא מאחורה את המצ'וקמקים". אבל הוא לא התרגש. "תעמוד בתור באבי" הוא צחק עלי, "כולם היום חזק במיצים. תתקדם".
בינתיים בעיות השתייה שלי החריפו. ביום הרביעי רקחתי מיץ ממלפפונים פטרוזיליה ותרד. חבר שהתקשר ושמע אותי מחרחר דרך הטלפון הציע לי להוסיף כף טחינה גולמית לשיפור הטעם. בוא נגיד שאנחנו לא חברים יותר. צחוק צחוק אחרי כמה ימים באמת התחלתי להרגיש יותר טוב. אישתי הודיעה לי שמכיוון ששנינו בעניין מאוד כדאי שנקנה מסחטת מיצים מקצועית של 1000 ואט ומסננת מיקרונית שתאפשר לנו לייצר מיץ צלול מירקות ופירות. המוכר הציע שאוסיף עוד אלף שקל ואקח את הרולס רויס של מכונות המיץ. מפלצת של 1500 ואט שמוציאה מיץ גם מגלעינים של אבוקדו ומגוגואים. מתברר שקבלני עפר משתמשים בה לריסוק סלעים והפיכתם לחצץ והיא גם הולכת חזק אצל נגרים. הרגע בו הכנסתי אותה הביתה היה אחד מהרגעים המאושרים בחיי. שמחתי כל כך שמיד פינקתי אותי ואת אשתי בכוס מיץ של נענע קישואים וחמציצים. זה היה כזה מגעיל. פשוט תענוג!.
בסוף השבוע האחרון ישבנו שוב עם חברים . סיפרתי בהתרגשות על הכיוון החדש שלנו בבית ועל כמה נכנסתי עמוק לעניין המיצים. קיבלתי מבט מכולם מבט של "איפה אתה חי חבוב?" מסתבר שעד שזזתי טרנד המיצים הפך לנחלת העבר והוא בבחינת פאסה-קומפוזה. אחד החברים, הרזה מבין כולם, אמר שיש דיבור חזק על סדנת חוקנים בגליל. הזמנתי אספרסו ועוגה והדלקתי סיגריה. עד כאן.
