הממיר ואני – טליק לזר
אחת ממערכות היחסים המורכבות והסוערות ביותר בחיי היא זו שאני מנהל עם חברת התקשורת שלי. כמו בזוגיות, בדרך כלל היא מתנהלת על מי מנוחות וחיבה הדדית. הם נחמדים אלי בטלפון, אני נחמד בחזרה, הם מנסים לעזור כשיש בעיה בטלוויזיה/אינטרנט/טלפון, ואני גומל להם מדי חודש בהוראת קבע נדיבה.
לאחרונה עמדו היחסים בפני מבחן רציני, כשהתקלות בשירותי התקשורת בביתי גברו, והשיחות בין שני הצדדים הפכו כמעט יומיומיות. מדי בוקר דיווחתי לחברים במוקד על התקלה היומית: טלפון ששבק, אינטרנט שנותק או תוכן טלוויזיוני שלא הגיע.
היו למצב גם יתרונות. היעדרו של קו טלפון צימצם למינימום את השיחות מסוקרים, מתרימים וקברי צדיקים. לעומת זאת, בני הבית קיבלו בהרבה פחות סבלנות את הניתוקים מרשת הווטסאפ, או מהסידרה של גיורא חמיצר על קבוצת ילדים שנלחמת ברוע העולמי ובאקנה.
הבנתי שאני בבעיה כשגיליתי שאני מכיר את שמות המוקדנים בעל פה, ואפילו מסוגל להבחין על פי גון הקול המדויק אם המוקדן המסור סרגיי נמצא היום במצב רוח מרומם, או שכרגע הוא דווקא על הקצה, אולי בגלל שהמוקדנית הנוירוטית קורל עלתה לו על העצבים.
בסשן האחרון עם החברה ניהלתי כהרגלי שיחת טלפון עם אחת המוקדניות האדיבות, והסברתי לה על הבעיות שאני חווה לאחרונה בקשר עם הממיר, שנוטה להתנתק ואז לדווח לי ש"המערכת אוספת נתונים". אילו נתונים כבר יש לאסוף על "האח הגדול"?
בהתחלה היא אמרה שזו תקלה אזורית, ולרגע הרגשתי שאני חלק מקהילה חמה, מאוחדת ועצבנית. אחר כך, כשהאזור הבריא ורק אני נשארתי מנותק, הגברת שינתה טון והטיחה בי שאלות כמו באיזו תוכנית צפית כשהשידור נותק, באיזו שעה זה קרה, והאם השתמשת בקוד הורים? הרגשתי שהשיחה בינינו מזכירה מפגש בין חוקרת שב"כ לנער גבעות מבוהל.
אחר כך התחילו התיזוזים. ״גש בבקשה לממיר ותאמר לי כמה נורות דולקות. שתיים? מממ…" הצליל המאוכזב מהציון הנמוך שהשגתי הזכיר לי את ימי בית הספר. ״טוב, נתק את החשמל ונמתין יחד מספר דקות עד להופעת אור ירוק״.
בזמן ההמתנה חשתי צורך להנעים את זמנה של המוקדנית. זמזמתי לה שירים, שתדע שלא נעלמתי חלילה, תיארתי לה בפרוטרוט מה קורה על גבי הממיר, וסתם בלבלתי לה את המוח בשאלות כמו ״זה קורה לכם הרבה?״ ״יום יפה היום, אה?״ וגם "מה שלום סרגיי?"
בשלב מסוים המוקדנית התלוננה שהיא לא שומעת אותי. הסברתי לה בלחש שנאלצתי לעבור לדבר בשקט, כי בזמן ההמתנה לנורה הירוקה שתואיל להבהב, הילדה כבר נרדמה בחדרה – גם ככה היא לא יודעת מה לעשות עם עצמה בלי הסידרה של חמיצר.
רגע לפני שהשקע בבית התלונן שהטריק של לנתק ולהחזיר לחשמל כבר מעייף אותו, המוקדנית נכנעה. הגיע הזמן לתאם הגעה של טכנאי.
√ √ √
טכנאי התקשורת של היום דומים קצת לרופאי אף אוזן וגרון. הם צריכים להבין גם בטלוויזיה, גם בטלפון וגם באינטרנט. המאסטרו שבא אלי הביתה באחד הבקרים הפגין שליטה וירטואוזית בשלט שלי, ודרך "הגדרות המערכת" פרץ אל מסכים ועולמות שבכלל לא ידעתי שקיימים בטלוויזיה שלי.
אחר כך התחלפה ההתרגשות הראשונית בלחץ מסוים. מי יודע אילו פונקציות סודיות מסתתרות בממיר שלי? אולי מאחורי האור האדום הקטן של הממיר מסתתרת מצלמה זעירה, שמתעדת כל מה שקורה אצלי בבית? אולי מדי לילה הם צופים בי אוכל מג'דרה בתחתונים?
כדי לשכוח מהמחשבות המלחיצות יצאתי לכמה דקות מהבית. כשחזרתי, כל הטלוויזיות בבית הקרינו את "האישה הטובה", והטכנאי בחן את התמונה בריכוז. הייתי מרוצה, וכבר שקלתי לבקש ממנו להעיף מבט גם במכונת הכביסה שנתקעה לפני יומיים. נכון שזה לא תחום האחריות וההתמחות שלו, אבל למה לא לנצל את ההזדמנות שסוף סוף יש בבית גבר שיודע מה לעשות עם מברג?
אלא שאז הוא הסביר לי שהטלוויזיה אמנם תוקנה, אבל איבדנו את האינטרנט. הבנתי שהבוקר הלך, והצעתי לטכנאי קפה. אחרי שעה הצעתי לו עוגה, ואחרי ארבע שעות ארוחת צהריים.
מדי פעם נכנסתי כאילו במקרה והגנבתי מבט לראות מה שלום האינטרנט שלי. זה נכון שאני לא עובד כבר כמה שעות, אין לי טלפון, והאינטרנט המהיר לא זז. אבל לא רציתי להלחיץ אותו. שטויות, במאה ה־19 אנשים הסתדרו ככה מצוין.
אחרי עוד שעה שהטכנאי הפגין ביטחון ושליטה במצב, הוא הזעיק טכנאי נוסף. בינתיים הוא ראה עוד פרק בסידרה. כשהשני הגיע היה ברור מייד שמדובר בטכנאי בכיר יותר, מעין רופא מומחה או מנהל מחלקה, שבא עם הפרצוף של המומחה, לספק את חוות הדעת המכריעה.
למרות שהייתי בחדר הם דיברו ביניהם ברוסית, והייתי משוכנע שהם מדברים עלי. האם הם מאשימים אותי באחריות לתקלה? מדברים על זה שאני נודניק? או מזלזלים בעיצוב הבית? בניגוד לתחושת האשמה שיש לי במוסכים, שאולי אני הזקתי לאוטו, כאן הייתי משוכנע שאני זכאי.
בסביבות 4 אחרי הצהריים המומחה הלך, והזוטר קיפל את ארגז הכלים ובישר לי שהבעיות נפתרו והכל תקין. הודיתי לו מעומק הלב והרגשתי שהסיוט מאחוריי. עשיתי מקלחת מפנקת, הוצאתי סיר גולאש מהמקרר והגעתי בתחתונים לסלון, מוכן להשלים את כל התוכניות שהקלטתי ביומיים האחרונים.
לתדהמתי מצאתי על הספה את ידידי הטכנאי. הוא הסביר שנשאר לו עוד פרק אחד של "האישה הטובה", ואז הוא עובר ללקוח אחר, שם יצפה ב"אנטומיה של גריי". אצלו בבית אין טלוויזיה, זה לא טוב לילדים, אז הוא רואה כמה פרקים אצל כל לקוח וממשיך הלאה. "אפשר מהגולאש?" הוא ביקש. "פשוט בבית אני צמחוני". √
