הנשיא הבא שלכם. איור טליק
הבחירות לנשיאות הגיעו לישורת האחרונה, ובכל יום קפצו עלינו מהעיתון שמות חדשים. בזמן שמיצמצתם עוד מישהו הציע את מועמדותו, אחר שקל להציע, והשלישי התנדנד. כמו בעונה החדשה של "האח הגדול", אף אחד כבר לא ממש עקב. אז מי ראוי להיות האזרח מספר 1 שלנו? באין מועמד מוסכם, ואחרי מחשבה מרובה ולחץ מצד מקורבים (אמי, אשתי והבנות), החלטתי להציע את עצמי לתפקיד הנשיא הבא של ישראל.
נכון לעכשיו טרם קיבלתי פנייה מאף גורם רשמי, אבל כדאי שתדעו שאני פנוי. אני עונה לטלפון גם בשעות הקטנות של הלילה, ולא אכפת לי גם אם הפנייה תגיע בפייסבוק, בטוויטר, באינטרקום, בצורת צ'אפחה ידידותית מראש הממשלה או טלפון מהחוגים המקורבים אליו. אני לא מכריח אף אחד, אני רק בא להגיד, "הלו, גם אני פה".
אני עממי כשצריך ואליטיסט כשלא צריך.
אני סחבק לא פחות מפואד, צנוע לא פחות מדליה איציק ומשעשע
לא פחות מרובי ריבלין
בטוח שהספקנים שביניכם מחייכים עכשיו לעצמם ואומרים, נו באמת, מי הוא בכלל ולמה הוא חושב שהוא מתאים. אז הנה ההסבר, מוגש לכם על מצע של עלי חסה נשיאותיים ברוטב 500 האיים, כי יש קיצוצים ואין כסף לכל האלף.
קודם כל, אני בגיל המתאים. מצד אחד, לא נולדתי אתמול. מצד שני, כוחי עדיין במותניי. לא תמצאו אותי משתולל בהופעה של הבקסטריט בויז, אבל נענועי אגן עדינים בהופעה של הסטונז יש סיכוי שתקבלו. אני בדרך ל־60, אבל מלא באנרגיה ויכול בהחלט לתת שתי קדנציות יפות, כולל נסיעות בארץ ובעולם ומסיבות קוקטייל, אם התפקיד ידרוש, כמובן.
מבחינה נפשית אני בדיוק בתקופה שאני מחפש את עצמי, והתפקיד הרם עשוי בהחלט לסייע לי למצוא. אני עממי כשצריך ואליטיסט כשלא צריך. אני סחבק לא פחות מפואד, צנוע לא פחות מדליה איציק ומשעשע לא פחות מרובי ריבלין. אני איש ספר כמו פרופ' דן שכטמן, רק שאני קורא אותו ספר כבר עשר שנים. אני ביקורתי לא פחות מדליה דורנר, ואם לא אני, אז אשתי, שמטילה עלי גזרי דין ועבודות שירות מדי יום. ואם כבר מדברים על אשתי, היא תוכל להיות האישה הראשונה לתפארת. יש לה את הגינונים, היא אוהבת לארח ואוהבת מתנות, ואני מבטיח ללמד אותה לצייץ לא פחות טוב מג'ודי.
אני אזרח שרוצה לתרום למדינה, ולא רק באמצעות מס הכנסה, ואני מוכן לשלם את המחיר, גם אם זה אומר לעבור לגור בבית הנשיא לכמה שנים. העברית שלי טובה, אבל אני לא פוץ, וכמו האנשים הפשוטים ברחוב, גם אני מתבלבל לפעמים בין זכר לנקבה. אני אדם לבבי, בעל לב רחב וטרנינג עוד יותר רחב. יש לי תוכניות לקדם את מוסד הנשיאות ולאחד את העם, ושאיפתי הכמוסה היא לראות את חדר השינה של משה קצב.
ידיי נקיות. אין לי תיק במשטרה ואם קרצתי פעם למישהי בחוף, זה בגלל שהיתה רוח ונכנס לי חול לעין. אף פעם לא לקחתי מגבת מהמלון הביתה, אבל פעם השארתי מגבת מהבית במלון. סליחה על הפדיחה. גם אין לי בית ביפו, אם כי אני מאוד רוצה.
כנשיא אין לי שום כוונה להתבטא בעניינים פוליטיים, כי הם לא מעניינים אותי, ואני מתכוון להיות מאוזן כמו מפלס הכנרת באוגוסט. ובכל זאת, כמי שהשלום חשוב בעיניו, אדאג שעמי העולם יידעו שאנו עם רודף שלום. הבעיה היא שבגלל הרדיפה המתמדת, השלום כל הזמן בורח מאיתנו.
אני מתכוון לדבר עם גרושות ואימהות חד־הוריות שנפגעו מ"רמזור", ולהבין ממה בדיוק נפגעו. אם הן יצליחו לשכנע אותי, אני נשבע לא לצפות עוד בסידרה לעולם, או לפחות לא לצחוק אם אצפה. לא אתמוך פומבית במכבי תל אביב, כדי לא לפגוע בנימי נפשם הרכים של אוהדי הפועל, אבל לא תהיה לי שום בעיה לצלצל לדיוויד בלאט אחרי עוד גביע ולומר לו משהו שמורכב מהמילים "ישראל, מפה, כבוד, היינו ונשארנו".
כמו כל נשיא טוב, אני אזייף שירי להקות צבאיות ביום העצמאות על הדשא עם הרמטכ"ל ועם צביקה הדר, אגיד לחיילים מצטיינים שהם העתיד שלנו, אספר למתמודדים בחידון התנ"ך שהם סמל לעבר המפואר שלנו ואומר למדליקי המשואות שהם הוכחה להווה המדליק שלנו.
בקיצור, אני מרגיש מוכן לאתגר, ומבטיח לא לאכזב. מי שיבחר בי יקבל תמורה מלאה לכספו.
בריכת הניצחון
ספונטניות היא תכונה ישראלית נהדרת. בניגוד לעמים אחרים, אנחנו קופצים לקפה בלי לתאם מראש, קופצים למסקנות בלי לבדוק את העובדות, וקופצים לבריכה בכיכר רבין אחרי שזוכים באליפות אירופה.
בינינו, לקפוץ למים אחרי זכייה של מכבי בגביע אירופה זה לא הדבר הכי ספונטני בעולם. פעם זה היה ספונטני, אבל עכשיו זה מרגיש כמו רפלקס מותנה. למה אף אחד לא קופץ כשמישהו זוכה באליפות בינלאומית בשיט? בג'ודו? בקפיצה לגובה?
שימו לב שרק גביע אירופה גורם לנו לקפוץ. בתחרויות כגון אוסקר, שחמט או פרס נובל, אנחנו מאוד מאופקים. יכול להיות שיש כאן מקום לחשיבה מחודשת. כיוון שאנחנו כבר לא מדינה צעירה וקופצנית כמו פעם, אני מציע להסדיר את עניין הקפיצות, כדי שגם אנשים שאינם אוהדי כדורסל יוכלו להכין מבעוד מועד תיק עם בגד ים, מגבת ומצופים, וליהנות ממימי הבריכה הקרירים.
הנה רשימה של אירועים ששווה לקפוץ בשבילם למים:
√ כשיפרקו את תאגידי המים.
√ כשנזכה שוב באירוויזיון.
√ כשנעלה שני שלבים ויותר במבדק העולמי במתמטיקה.
√ כשרכבת ישראל תגיע בזמן.
√ כשבכלא לא יישב אפילו פוליטיקאי אחד.
√ כשנעפיל למונדיאל.
√ כשיבוא שלום.
עכשיו מה לדעתכם הסיכוי שמישהו יקפוץ לבריכה בקרוב? √
