אחרי עשרים שנה החלטנו להפרד מהספה אבל המשבר לא אחר לבוא

כמו בכל בית נורמלי שבו מחלקים תפקידים גם אצלנו למרבה ההפתעה קיימת חלוקה. אשתי, שבנתה לעצמה תדמית משוחררת וליברלית, מקפידה תמיד לזרוק, לחדש ולהסתכל קדימה בתקווה, ואני הנחשב לשמרן נהנה לאגור דברים, לטבוע בים של קלטות, ולערום ערמות של נייר  ומטענים ישנים לטלפונים.

ולמרות זאת עדיין הופתעתי כשגברת הראשונה ניגשה אלי השבוע, כמה דקות אחרי שהשרב נשבר, והודיעה "ש" הספה בסלון חייבת ללכת ".  הזכרתי לה שמדובר בספה רבת זכויות. ספה נוסטלגית שראתה הכל ושמעה הכל. ספה שחוותה כירבולים רומנטיים של חורף קר, וגם מריבות מיוזעות של יולי אוגוסט, שהקשיבה בבוקר לדיוני חירום בנושא החינוך לילדים ובערב הייתה עדה לניסיונות לשקם את כלכלת הבית. ספה שהביטה מהצד על התקפות הרעב הליליות שלי (זיתים, גמבה קוטג' ובייגלה שטוחים –  הכל בסנדביץ' אחד!)  והשתדלה לא להסגיר אותי לשלטונות.  הספה הזו יודעת כל כך הרבה שבמדינות פחות נאורות מזמן כבר היו מחסלים אותה.

"הספה צריכה ללכת כי היא חוגגת 22' אמרה אשתי, "ספות בגילה הולכות כבר לדיור מוגן של רהיטים כי כל שנה של ספה זה ארבע שנים של בנאדם."

ניסיתי להיזכר כמה עלתה לנו הספה הזו. היינו אז צעירים עניים ויפים וזו בהחלט הייתה הוצאה משמעותית שדנו בה בכובד ראש .אני גם כמעט בטוח שהיה מעורב בעסקה איזה מעצב איטלקי. משהו עם 'אלי' בסוף. בוטיצ'לי , אניילי, אנטונלי…  אולי אני מפנטז וסתם מדובר במתחזה מקומי בשם אלי שמואלי. הכל יכול להיות. היינו אז טיפשים ומאוהבים והעברנו ימים שלמים לבד על הספה, בוהים בהערצה זו בזה. הילדים עוד לא פרצו ושלישיית הבנות האהובות שלנו, המכונות גם "מכסחות הארנקים" טרם נכנסה לחיינו עם הלהיט "אבא תן לי כסף".

הרגשתי שהפרידה מהספה הכרחית ואם כבר נפרדים לפחות שנרוויח מזה משהו. תליתי מודעה עם נעץ במרכז המסחרי ובינתיים הברקתי אותה עם חומר מיוחד לעור. משהו איכותי ויקר שנחשב לבוטוקס של הספות.  אחרי יומיים שאיש לא התקשר קפצתי למרכז ושם חשכו עיניי. על המודעה שלי מישהו הדביק מודעה אחרת על איזה כלב בשם צ'ומפי שהלך לאיבוד. סליחה?? עם כל הכבוד לצ'ומפי אני הייתי קודם! תלשתי את המודעה בזעם אך החזרתי אותה מיד, ברגע שהבנתי שצ'ומפי אולי איננו אבל הבעלים שלו בדיוק עומד מאחוריי.

חזרתי הביתה ופרסמתי מודעה באחד הלוחות הדיגיטליים : ספת מעצבים איטלקית במצב מדהים 7000 שקלים כחדשה!  ישבתי וחיכיתי למבול של טלפונים שלא הגיע. אחרי 24 שעות מורטות עצבים נכנסתי לאתר כדי לבדוק מה עם המודעה ונחרדתי. במקום מחמאות ודברי הלל לספה ובעליה, מצאתי תגובות של אנשים סוטים שכתבו  לי  "במחיר הזה אני רוצה גם את הדירה והאישה שלך", או "צא מבית האח הגדול ותחזור למציאות טמבל- על איזה כדורים אתה?".

נעלבתי קשות. אשתי שחשה בחולשתי המליצה לי לשים את יצירת המופת מחוץ לבית, אבל לא הסכמתי.  מדובר ברכוש שנקנה לפני 22 שנה בהמון כסף וצבר במשך השנים גם ערך סנטימנטלי. לכן במקום להשליך אותה לעת זקנה עשיתי עוד צעד בונה אמון והורדתי את המחיר בחצי. ואז ברבע, ואז בשמינית ולבסוף הצעתי למסור אותה חינם (!) לבית חם ואוהב. אבל כלב לא התקשר. אפילו לא צ'ומפי.לאן נוליך את החרפה?

"תזרוק כבר את הספה המסריחה הזאת!" צעקה עלי הגברת הראשונה כשהיא מעלעלת בקטלוג ספות חדשות. אין מצב. התעקשתי,  מחר אני מזמין לכאן אלטעזעכן ומוציא ממנו אלף שקל ברגע.

המבט המפקפק שלה עלה לי על העצבים. 'הכי קל זה לזרוק' עקצתי אותה, 'לעבוד ולהרוויח כסף זה קצת יותר קשה. מחר אחרי שהאלטעזאכן ישאיר פה אלף שקל את תתנצלי כמו תמיד!" .

בבוקר הגיע פואד עם הטנדר. בחור מגודל וחזק עם מבט מסויג תמידית. הוא נכנס , הביט בספה, הביט בי, שוב בספה ואז ירה בביטול : " מאתיים שקל".אמרתי לו שזה קצת נמוך בהתחשב בכך שמדובר בספה איטלקית של המעצב הנודע אנדראה בוטיצל'י .חשבתי על אלף  אבל אני מוכן לסגור גם בשמונה מאות, כי יש לי מצב רוח טוב אחרי שמאיר דגן אמר שיש לאיראנים עוד 3 שנים לפצצה .

פואד כבר פגש בעברו דבילים כמוני ולכן אמר:  'אתה משלם לי 200 כדי שאני אקח את הספה הזבאלה שלך , ודרך אגב בטלוויזיה אתה יותר רזה'. פתאום שמעתי מכיוון המטבח צחוק רועם ולעגני. אני לא חשבתי שזה מצחיק בכלל. לא מכל דבר צריך לעשות צחוק אמרתי לאשתי. נתתי לפואד את הכסף ונפרדתי סופית מהספה.  בדרך החוצה היה לי נדמה ששמעתי אותו אומר לעצמו "איזה אהבל אני, יכולתי להוציא מהניצני הזה יותר"…

משפחה שכזאת

בשנים האחרונות חלה הצפה של משפחתיות יתר בעברית שלנו. אולי זה קשור למצב הכלכלי ואולי לאיומים מעמי האזור שמקרבים בנינו,  מה שברור זה שהשפה היומיומית מוכיחה שכולנו הפכנו משפחה אחת גדולה. אז הנה כמה ביטויים ומשמעותם.

אחי. העממי והשמיש ביותר. זהו ביטוי לאחווה גברית שאינה מחייבת הכרות מוקדמת . " יש לך אש אחי ?"  מתאים כשפונים למישהו זר ברחוב אבל "אני צריך כסף אחי" הוא משפט שיעבוד רק עם חבר קרוב. 'אחי 'הוא גם ביטוי שבא לחזק בשעת משבר. למשל, בעת ניחום אבלים: "תהיה חזק אחי" , בעת פיטורים: "תמצא עבודה אחרת אחי", ובעת גירושין: "אחי יש עוד אלף כמוה".

אחינו . ביטוי  מתנשא שעובד טוב כשיש בחדר יותר משני אנשים.  "ראית את אחינו המסכן? מובטל שנה אין לו שקל על התחת". אגב 'גיסנו' המוכר מסדרת הטלוויזיה רמזור הוא בעצם 'אחינו גרסת 2.0 '.

אבאל'ה.  מופנה כלפי מישהו מעט קשיש יותר ממך. גם שנה זה בסדר . יש ב'אבאל'ה' מעט רחמים מהולים ביראת כבוד. "תגיד אבאל'ה, גם ב 2009  הקצין מיון היה מניאק?"

אחותי. שם קוד חברי לנשים צעירות. למלצרית: "אחותי תארגני לנו ארוחת בוקר". למש"קית ת"ש: 'אחותי נשבע לך, סבא שלי מת".  'אחותי' לא יאמר בקשר עם אישה מבוגרת  ממך או נושאת מישרה חשובה. אם תאמר לרופאה: "אחותי מה ראית ב CT שלי?". סביר להניח שהתשובה תשלח אותך לחדר מיון.

באחד הטורים הבאים נדון בביטויים היוצאים מתחום המשפחה כמו סחבק, נהגוס, דוקטור , בעל בית ובוס, שהם כולם אגב פניות מתחנפות שנועדו למטרות רווח בלבד.

עד אז שבת שלום אחים שלי

אם כבר את "אחי"  קבלו את "פקח אני פורק סחורה – צא איתי גבר אחי גם אני מזרחי"