זה הסתיו
לא יודע מה אתכם אבל כשהסתיו מתקרב אני הופך להיות קצת שמעון פרנס. אני מוריד הילוך, לוקח אוויר, נשען אחורה ונושם קצת לרווחה. 'פסנסיה' אני לוחש לעצמי ונזכר בשמעון שטוען כבר שנים ש" סבלנות היא הדרך המהירה מכולן". תגידו שאני הוזה,רומנטיקן בלירה, אופטימיסט חסר תקנה, אבל כשספטמבר מגיע והחום יורד מ 37 מעלות ל 36. כל מני דברים טובים קורים לנו. לקראת ערב כשרוח קרירה מתגנבת לה למרפסת, והחשיכה יורדת מוקדם, מנשבת תחושה שעם עוד קצת סבלנות יקרו פה דברים אפילו עוד יותר טובים. אבל זו רק תחושה, לא משהו מבוסס, אז אל תתפסו אותי במילה.
דבר ראשון, בספטמבר אנחנו נראים יותר טוב. הקיץ בארץ לא מבליט את הצדדים האסתטיים שלנו כעם. ואני מדבר בעיקר עלינו הגברים. התלבושת האחידה של הגבר הישראלי הממוצע בקיץ, כוללת מכנסי ברמודה, קרוקס שחוקות או נעלי אצבע שמגיעות עם כפות רגליים פראיות, גופייה שמבליטה את הכרס פלוס הופעת אורח של השערות מהגב, וכל זה בתוספת כמויות מטורפות של זיעה. אכן תמונות קשות. מצבן של הנשים טוב יותר אך לא מזהיר. הן אמנם מריחות טוב יותר ומאופרות טוב יותר מרוב הגברים, אבל גם הן נכנעות לקיץ, ואת זה חשים לפי עיגולי הזיעה מתחת לבית השחי. מעגלים כהים שגדלים במהירות ככל שנוקף היום ומתרבים התיזוזים.
אז בספטמבר כל הדברים הלא נעימים האלה מתרחקים מאתנו עוד טיפה. הסתיו מזליף על פנינו ניחוחות של אירופה,. אנחנו מתלבשים קצת יותר ארוך (בעיקר הצפתים והירושלמים), ונושאים את עינינו לחורף, שאם לא יבטל את בואו בגלל המצב, הרי שהוא צפוי לנחות פה בנובמבר.
גם הבית משתחרר מעולו המעיק של הקיץ . הילדים כבר הולכים לבית הספר…נכון, לא בהתלהבות גדולה, אבל בכל זאת הולכים. מדדים זה תיאור מדויק יותר… נגררים באיטיות.. צולעים לבית ספר כמו ברווז פיסח… זוחלים בקצב צב! מה שחשוב שבשמונה מתנקה הבית מהדיירים הרעשניים והתובעניים שלו, ואפשר לשתות קפה בכיף וליהנות בשקט מהכותרות המפחידות בעיתון.
היהדות מכירה בסגולותיה של התקופה ומציינת במבול של מיילים וSMSים את שעת הרצון . פרק הזמן שחל בשעה התשיעית של היום התשיעי בחודש התשיעי בשנה התשיעית שבו ניתן להבקיע רקיעים ולזכות שיתגשמו משאלות ליבנו. נשמע טוב נכון? רק חבל שהחלון צר כל כך. אני יכול ממש לשמוע את האחראי על שעת הרצון מודיע על סגירת הקווים לקראת ספירת הקולות. הישארו עמנו , אחרי הפרסומות הגמר הגדול.
אפילו השיח הביטחוני-מדיני מוריד הילוך לפני החגים. שימו לב שבימים האחרונים פחות מדברים על אירן ויותר מראים תמונות של בר רפאלי וציון ברוך. הדיונים על המתקפה נדחו לאחרי החגים. אנחנו עסוקים עכשיו בהכנות לראש השנה אז שאחמדינג'אד יחכה. קראתי שגם המצרים רוצים לפתח כור גרעיני ,למטרות שלום כמובן . כסף לפיתות אין להם אבל כור הם רוצים. חצופים. איפה רעמסס השני כשצריכים אותו? אטום מצרי.. רק זה היה חסר לנו. אבל בואו נדבר על זה באוקטובר טוב?
אחרי קיץ לא מלהיב גם מנהיגי המחאה החברתית לוקחים פסק זמן כדי להתארגן ולבקש סליחה אחד מהשני. זו גם התקופה היפה שבה מתגייסים כולם לעזור למי שאין לו כדי שבחגים הקרובים יהיה לו קצת יותר. גם הדיבורים על עתיד ערוץ 10 נדחו קצת בתקווה שאחרי הימים הנוראים הכל יסתדר. אנשי הערוץ צועקים לעזרה ואף אחד לא שומע. אולי אני מדמיין, אבל יש בראשי זיכרון עמום ובו אני רואה את מנכ"ל הערוץ מאיץ בעובדים לצעוק חזק יותר ואומר באנגלית " לאודר לאודר! לא שומעים". בינתים העיתונים מתארגנים לקראת מוספי החג ומכינים לנו כתבות בנוסח "מה נלבש" "מה נאכל " ו 'לאן נטייל'. הייתי מציע מוסף נוסף בשם "כיצד נתפרנס", אבל זה לא הזמן לציניות. עד אחרי החגים, לתקופה קצרה, בין כסה לעשור, אנחנו חוזרים להיות מדינה כמעט נורמלית, מחייכים ומבטיחים אחד לשני שלא לדאוג הכל יהיה בסדר. ואולי באמת יהיה, מי יודע.
ספטמבר הוא החודש שבו פותחים דף חדש. כל לוחות השנה שקיבלנו חינם מסוכן הביטוח שלנו ותלויים עם מגנט על המקרר, נגמרים באוגוסט. כדי לקבל לוח עדכני חייבים לקפוץ למשרד של הסוכן ולשמוע אותו נואם למה כדאי להגדיל את ביטוח החיים ומה התועלת בביטוח תאונות אישיות. ("חס וחלילה תעלה לשים סכך ותיפול מהסולם. מה אז?") חצי שעה של חפירות בתמורה ללוח של שנה שלמה זה הדיל. אצל הסוכן שלי הלקוחות הוותיקים מקבלים גם צלון.
אם אתם בקטע של לחסוך התקופה שלפני החגים עלולה לבאס אתכם. אלה הימים בה החברות מפגיזות אותנו בפרסומות ברדיו בטלוויזיה באינטרנט, באוויר בים וביבשה. עמודים שלמים מלאים במבצעים שמזמינים אותנו לקנות דירות ,מכוניות , מחשבים, בתים בקוסטה ריקה,מגרשים בשטחים חקלאיים שעוד רגע ממש רגע יופשרו ועוד דברים שאין לנו כסף לקנות. האישה מקבלת דחף בלתי מוסבר לקנות כלי מטבח, בדרך כלל פמוטים ומפות, והגבר נתקף תשוקה לקנות מקדחה חדשה. בחנויות הבגדים המדפים מתמלאים במכנסיים וחולצות לבנות כך שגם העבריין הגדול ביותר יוכל להרגיש צדיק לכמה ימים. בתקופה זו רבים גם חוזרים לשבועיים שלושה אינטנסיביים של דת, מוציאים מהארון את הטלית המאובקת , אומרים הרבה "בעזרת השם", ומשקיעים הון בכסא שמור בבית כנסת, אפילו שרוב התפילה בעמידה.
אז הקיץ תם גם אם זה לא מרגיש ככה, והסתיו בדרך. רגע לפני החגים זה הזמן לקחת נשימה עמוקה, להישען אחורה ולהירגע. עוד יהיו הזדמנויות להילחץ, אולי גם להיכנס פה ושם לפאניקה. אבל עכשיו זה לא הזמן. עכשיו כמו שאומר שמעון פרנס – פאסנסיה. כי הסתיו לא מכיר שפה אחרת.
זה הסתיו
