צילום אפרת אשל
השנה היא 1968, אני בכיתה ד’ או ה׳, העיר היא חיפה עיר הפועלים, ולהוריי או לאף אחד אחר אין שום בעיה שבזמני הפנוי אעבוד במשהו. לא זוכר שהיו אז חוקים להגנה על ילדים עובדים או משהו כזה; מקסימום חוקים לא כתובים להגנה על הורים מפני בקשות חצופות של ילדים לקבל דמי כיס. רוצה כמה לירות כדי לקנות פלאפל או ארטיק? לך לעבוד. אז האמינו שאם אתה מספיק מבוגר בשביל לקנות בחנות אתה גם מספיק מבוגר בשביל לעבוד בה. נסו לספר על זה היום לילדים שלכם בלי שהם יפנו לרשויות בדרישה להימסר לאימוץ.
פלאפל עלה אז במרכז הכרמל 25 אגורות (רבע לירה) ובסכום הזה היה גם בסכום הזה לשחק כדורגל במכונת משחק עם ידיות או לקנות שקית מאוד קטנה של צ׳יפס במסעדת פינג׳ן על יד קולנוע פאריז. מכיוון שהכישורים בגיל הזה מוגבלים, שבאזור לא היו מכרות יהלומים, ושהצטיינתי בעיקר בנסיעה על אופניים, הצעתי את שירותיי בחנות פרחים במרכז הכרמל. ביום שישי אחרי בית ספר או בחופש הגדול הייתי מגיע לחנות הפרחים, מקבל כמה זרי פרחים וכתובות באזור ויוצא לדרך. מיותר לציין שהאופניים לא היו חשמליים והדבר הכי קרוב לווייז היה לצעוק לעוברי אורח "תגיד, איך מגיעים לבית אבא חושי?". בנוסף, רכיבה בעליות של הכרמל אינה דבר פשוט וכל טעות בניווט היתה יכולה לשבש את לוח הזמנים ולכלות את כוחותייך. בכל יום פידלתי לא מעט קילומטרים ופיתחתי שרירי רגליים חזקים במיוחד. למזלי, באותה תקופה גם לא גנבו אופניים כמו היום, כשהגעתי לכתובת הייתי מניח את האופניים עם הזרים ללא חשש וללא קשירה, עולה עם הזר במדרגות שלוש וארבע קומות, מוסר את המשלוח ונעמד בתנוחת ״טיפ או שאני נשאר לישון כאן". לרוב, הייקים של הכרמל היו נדיבים במידה סבירה. כמובן שלא היו סלולריים כדי לתאם הגעה ואם כשהיית מגיע לא היה אף אחד בבית היית משאיר את הפרחים אצל השכנים ונשאר מתוסכל בלי טיפ.
האתגר הכי מורכב בעבודה היה להספיק להוביל בצהרי שישי כמות גדולה של זרים מפונפנים בלי שבחום הקייצי הם יהפכו על הסבל של האופניים לערימת חציר נבולה שאפילו פרות לא ירצו לגעת בה. פנצ׳ר בגלגל היה יכול להטיל צל כבד על המשימה. לא זו בלבד שלא תגיע לכתובת המיועדת, גם הלך לך כל היום עבודה.
יצויין מתקן הפנצ'רים של השכונה שבאחד מניפוחי האוויר במשאבה החשמלית שלו שאלה אותו אמי 'למה הוא גובה כל כך הרבה כסף על ניפוח גלגל באוויר?' ( 50 אגורות), והוא ענה את התשובה הבלתי נשכחת, שמשלבת צריכה, ביקוש ופילוסופיה: ״גברת, זה אוויר של הכרמל״.
בעקבות העבודה הראשונה הגיעה גם ההתפטרות הראשונה, וביום שאחד המנהלים התחיל לדבר על לשתף עם החנות את הטיפים, אמרתי שאני מרגיש תחושת מיצוי, עזבתי את העבודה ופרשתי מהמקצוע.
חבל, דווקא הייתה יכולה להיות לי קריירה יפה בתחום.
בהזדמנות זו שנה טובה לכולם.
מתראים בטוק האוס נמל תל אביב ב11.9.18 בערב.
